דוח התקדמות דיאטה:
אובייקטיבי:
חודשיים, שלושה שבועות, חמישה ימים, שמונה שעות ושלושים ושתיים
דקות. בערך.

זמן סובייקטיבי:
נצח.

תוצאות:
שלושה וחצי קילו פחות, וסממנים ראשונים של התמוטטות עצבים.
אה, כן. אני גם די רעבה.

אוקיי. אז התחלתי דיאטה לאחר שנים ארוכות של תכנונים והבטחות
לעצמי ולכל שאר העולם, וזה מתקדם לא רע. עדיין לא תלשתי לעצמי
את כל השיער מהראש, ואני מוצאת את עצמי פחות ופחות מתייפחת
בשרותים של המשרד.

אני עובדת על המשקל שלי עם קבוצת הכוונה.
בקבוצת הכוונה אני מתכוונת לאישה גבוהה ודקיקה בעלת מראה
מאיים, שאני מאמינה שבגלגולה הקודם הייתה אווה בראון, או M16,
או פולניה, שמסתכלת על חבורה של נשים לא לחלוטין רזות במבטי
איום מקפיאים בכל פעם שמישהי לא יורדת יותר משלושה קילו בחודש.
כמה פעמים אפילו הייתי משוכנעת שהיא הולכת להכות אותי באמצעות
המקל שאיתו היא כל-כך אוהבת להצביע על גראפים וסטטיסטיקות של
מחקרי איבוד משקל, אבל בסוף היא רק חרקה משהו בסגנון- "אז ירדת
רק חצי קילו?
בסדר, זאת הבחירה שלך. אלו החיים שלך והגוף שלך. אני נותנת לך
את כל הכלים שאת צריכה כדי לרזות. את יכולה להשתמש בהם," פה
הייתה הפסקה דראמטית, כדי שאני אאכל את מה שהיא אמרה, וכדי
לבחון את הגוף שלי בזלזול בוטה. "אבל נראה לי שאת בוחרת שלא
לעשות כן." בשלב הזה היא עוזבת אותי עם התיעוב העצמי שלי,
וממשיכה לקורבן הבא.
החלק הפתאטי הוא שאני משלמת קרוב לשלוש-מאות שקלים בחודש כדי
לעבור את ההשפלה הזאת.
אותם "כלים" שנאצית הדיאטה נותנת לנו כדי לרזות הם רשימה של
מאכלים מותרים, כמה מהם אנחנו אמורים לאכול ביום, ומספר תרגילי
התעמלות שאנחנו אמורים לבצע, ולפי המחקרים- זה אמור לגרום לנו
לרדת עשרה קילו בחודש בממוצע.
אני רוצה לראות אותה רצה שלושה קילומטרים ארבע פעמים בשבוע
כשהיא חלשה מרעב.
שתנסה את זה, ואז תדבר על "נפלאות השיטה המהירה להרזיה".

מה שכן, חודשי הצום לימדו אותי את עשר הדיברות שלי לדיאטה:
1.שילוב של אכילה נכונה והתעמלות סדירה הם השילוב הטוב ביותר
להרזיה הדרגתית, שלא מסוכנת לגוף ולא משאירה יותר מדי
צלוליטיס.
2. בירקות מאודים ובעוף דל שומן יש מעט קלוריות, ומספיק
ויטמינים וחלבונים בשביל צרכי הגוף.
3.התעמלות נכונה היא התעמלות שעובדת בצורה לא מוגזמת מדי על כל
שרירי הגוף שווה בשווה, וכוללת גם מתיחות בהתחלה והרפיה בסוף.
4.אני שונאת אכילה נכונה.
5.אני שונאת התעמלות.
6.לירקות מאודים יש טעם זועתי, בניגוד לעוף דל שומן, שאין לו
טעם בכלל.
7.כשאת בדיאטה, כל דבר שיש בו מעל חמישים קלוריות למאה גרם
נראה כמו הדבר הטעים ביותר על פני אדמות.
8.בשבעים אחוז מתוכניות הטלוויזיה, תוכניות הרדיו וכתבות
בעיתונים, מוזכר אוכל לפחות באופן עקיף.
9.אני שונאת אמצעי תקשורת.
10.אני שונאת אנשים רזים.

לפני שבוע בערך, הלכתי למסעדה עם כמה חברות. הן הזמינו שתיה
חמה בעיקר, ואני, כדי להשביע את רעבוני התמידי, החלטתי להזמין
אוכל. כשפתחתי את התפריט קפצה אל מול עיני דמותה של נאצית
הדיאטה אוחזת במקל, ולכן הזמנתי ירקות מאודים, וכשעשיתי זאת
ניסיתי להראות כאילו אני מזמינה את האוכל המשובח ביותר
במסעדה.
קיבלתי את המנה והתחלתי לאכול, מזכירה לעצמי שאני נהנית.
בזמן שאכלתי, שתי נשים שנראו כמו דוגמניות על התיישבו בשולחן
הקרוב אלינו והזמינו את עוגת השוקולד הגדולה ביותר בהיסטוריה
של הקיום האנושי, והחלו לזלול בהנאה אמיתית שנובעת מאכילה של
אוכל אמיתי...
כדי לדכא את הקנאה שלי החלטתי להיות אופטימית ולנסות למצות את
החיובי שבמצב.
ניסיתי שיטה שעליה קראתי פעם במגזין נשים-
הסתכלתי על העוגה, הרחתי אותה, דמיינתי מה יהיה הטעם שלה,
עצמתי עיניים ודמיינתי שאני אוכלת את עוגת השוקולד הטעימה
ביותר שנאפתה אי פעם, בזמן שתחבתי לפי חתיכה, בגודל מרשים
ביותר, של כרוב ניצנים מאודה.
זה לא עבד.
וזה גרם לי לבחילה נוראית.
כשמישהו משכנע את הגוף שלו שהוא עומד לקבל עוגת שוקולד, ואז
נותן לו כרוב ניצנים, הגוף לא מעריך את זה בכלל, ומודיע על כך
לבעליו בכל דרך אפשרית.
אילתרתי שיטה אחרת.
דמינתי שאני חוטפת את הסכין לחיתוך העוגה מידיה הדקיקות של
דוגמנית מס' 1, ומשתמשת בה כדי לשסף את צווארה הענוג של
דוגמנית מס' 2.
זה עזר קצת.
לבסוף הגוף שלי הבהיר לי שאם אני אכניס לתוכו עוד ירק מאודה
אחד, הוא לעולם לא יסלח לי. הוא התחנן לרחמים, לפחות ליום
אחד.
אז מה יכולתי לעשות?
הלכתי הבייתה, התעלמתי מפרסומות לקצפת קלה להכנה שהציפו אותי
מכל עבר והלכתי לישון.
החלטתי לעזוב את כל שיטות הדיאטה האכזריות האלה, להתעלם
מהדרישות החברתיות לטיפוח הגוף ולהתחיל לאכול כמו יצור אנושי.
ממחר אני עוזבת את הירקות המאודים ועוברת לסלט חי.