לפעמים אתה כל כך שקט,
לא אומר לי אף מילה
אתה שוקע בעולם הפנימי שלך שאני לא חלק ממנו
אתה לא משתף אותי, אתה לבד שם.

לפעמים אני כל כך שקטה,
לא אומרת אף מילה
אני חושבת עליך ועל העולם שלך שבתוכך, שאני לא חלק ממנו
ואני חושבת על סערת הרגשות שמתחוללת בך
ועל הפצעים שעוד לא הגלידו
ועל כל המילים שרצית לומר ולא אמרת

לפעמים אתה מלטף אותי.
אתה כל כך שקט ואתה מלטף
ואתה עדין ורגוע ושקט
אתה פותח את כף היד וסוגר את הפה.
והעיניים שלי, אני צורבת אותך בהן
אני מביטה עמוק לתוך עינייך,
מנסה לחדור לעולם הפנימי שלך
להוציא משם משהו.
אתה  עוצם את עיניך, שאני לא אחדור
שאני לא אדע
שאני לא אבקר בעולם הפנימי שלך, שאני לא חלק ממנו.
ואני משתוקקת שתשתף אותי, ואתה בשלך.

כשאתה פוקח את עיניך אני רואה דמעה.
ואתה יודע שאני צודקת, שאתה מסתיר
ואתה יודע שיש בך עולם ומלואו שהוא סגור למבקרים.

באצבע רכה אני מנגבת את הדמעה.
אני מורחת אותה על ריסיי, על עיני הסגורות
מדמה אותה זולגת מעיניי, מתוכי,
מהעולם הפנימי שלי.