לפני שיעור ציור

עדי!
החלטתי להמשיך לכתוב, בזכותך. כן אני בדרך לשיעור ציור, ואני
מקווה לתת לך את המחברת הזו בסוף השנה. אנחנו דיברנו היום, על
מה שכתבתי לך במחברת שלך. אני לא אמורה, אבל אני מתגעגעת מאוד.
התפלאתי לגלות היום כמה שליטה עצמית יש לי. כשדיברנו, הלב שלי
פשוט התפוצץ. יש ביטוי כזה "נפשי יצאה אליך", בדיוק מה
שהרגשתי, לא הזדהות, אלא פשוטו כמשמעו. לצערי הרב השיחה הזו לא
פיכחה אותי, להפך, עכשיו אני רוצה אותך יותר. כנראה בגלל איזה
חוק מרפי שאנשים נמשכים לכאלה שלא רוצים אותם.

מאיה שאלה אותי אתמול אם אני אוהבת אותך. עניתי לה שאני לא
יודעת מה זו אהבה ושכל מה שאני יודעת זה שאני מרגישה רגשות
עזים ["רגשות עזים" איך אני שונאת את צמד המילים הללו, זה נשמע
כל כך מלאכותי ומגעיל, כאילו לקוח מאחד הזבלונים הרומנטיים
שיולקה קורת... בעעעעע.... אי קאן דו בטר, איי הופ...] כלפיך
וחושבת עליך המון זמן, אפילו כמעט כל הזמן. אני עושה דברים
אחרים, וסימולטנית חושבת עליך. אני מניחה שזה ידעך לבד, אין לי
כוונה לנסות אוטוסוגסטיה, זה פועל עליי הפוך. ניסיתי לשניה
לחשוב על התכונות הרעות שלך ופתאום אני רואה את החיוך שלך והכל
נמוג, ורק פניך המחייכות נשארות....

נחזור להיום בבית ספר. אז דיברת איתי ושאלת לתגובה. ואני בפנים
מרגישה את הסכין מסתובבת ובא לי לבכות אבל אני מחייכת וצוחקת
ואומרת שהכל בסדר, למרות שהכל לא בסדר. הכל לא בסדר כי רע לי
וכואב לי ואני לא יודעת איך להתמודד עם זה. הכל לא בסדר כי אני
רוצה לצעוק אבל מחניקה הכל בפנים. יש שיר, קוראים לו סופר
גירל, ויש שורה "סופר גירלס דונט קריי" אז אני לא בוכה, ואני
לא אבכה. הדמעות יורדות מעצמן ובא לי לצעוק ואני לא רוצה לבכות
אבל אני לא יכולה לשלוט בזה כי אני כל הזמן חושבת עליך, ועל
כמה שאתה שונה ומיוחד. אפילו אין לך מודעות לזה, עד כמה אתה
חשוב לי. אפילו שכתבתי במחברת הרבה דברים עדיין אני לא מרגישה
שהצלחתי לבטא את מה שאני מרגישה כלפיך. ביי, התחנה שלי...

אחרי שיעור ציור.

הציור עצמו מרגיע אותי. אני בדיוק מציירת את הציור "פייס אוף
וואר" של סלבדור דאלי. זה מן פרצוף עם מבט של ייאוש וצעקה, די
מתאים למצב רוח שלי כרגע. אני ציירתי וניסיתי להרגע ואז נזכרתי
עוד פעם בשיחה שלנו, איך אחריי הבחינה אתה בא אליי ואומר לי
"אורינה יש לנו המון על מה לדבר" ואני עונה ממש בשקט, מנסה
להראות לא אכפתית ואומרת "אני יודעת". מוזר כמה אני מצליחה
להטעות. אתה חושב שאני לוקחת את זה בקלות, טוב כך עדיך שתחשוב,
אחרת זה סתם יגרום לך צער מיותר. אבל אני לא לוקחת את זה בכלל
בקלות. אני פשוט מדחיקה ומנסה להתעלם. מה שקשה בכל הקטע הזה,
שכשבדרך כלל אני בדכאון אני מקשיבה למוזיקה ועכשיו גם את זה
אני לא יכולה לעשות כי רוב השירים הם שירים על אהבה נכזבת, ואז
אני מתחילה להזדהות. השיק של רדיוהאד, קריפ. מעולם לא הזדהיתי
עם שיר יותר.

When you were here before
Couldn't look you in the eye
You're just like an angel
Your skin makes me cry
You float like a feather
In a beautiful world
And I wish I was special
You're so fuckin' special

But I'm a creep, I'm a weirdo.
What the hell am I doing here?
I don't belong here.

I don't care if it hurts
I want to have control
I want a perfect body
I want a perfect soul
I want you to notice
When I'm not around
You're so fuckin' special
I wish I was special

But I'm a creep, I'm a weirdo.
What the hell am I doing here?
I don't belong here.

She's running out again,
She's running out
She's run run run running out...

Whatever makes you happy
Whatever you want
You're so fuckin' special
I wish I was special...

But I'm a creep, I'm a weirdo,
What the hell am I doing here?
I don't belong here.
I don't belong here.