אירן בר-אל / שדה אבנים |
וכך קבוצה של אבנים עומדות להן ללא תזוזה.
כל יום נוספת אבן חדשה
קצת קטנה, קצת שונה.
אך מחוץ לאותו שדה אבנים
אנחנו מכירים את את האמא בוכה.
ימים עברו והשדה התמלא,
אך שם בחוץ,
אותה אמא עדיין בוכה.
כנראה ששום דבר,
מחוץ לאותו הדשא,
לא השתנה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|