אדם קדם / תל אביב יפו-ירושלים |
והתאחדה
כמו גבר
האונס אישה
בגן צארלס קולור
לקול האבנים הגדולות
הבאות מכל מחצבה
נטושה
ופסולת בניין
הנשפכת ממשאית
המעלה ענן אבק
והנהג והמשאית בורחים מהזירה
יפו התיפייפה
כנערה עם צמידים
בבתים מעוטרים
ועל ראשה
השנים נחות כתרים
נושקות לים
הוותיקים
חלקה אחר חלקה
מגורשים
עד שהגוש צמח
לממאיר תחילה
אחר כך האשפה
והאדמה
דחפו את החוף
והים
גם נכנע למזח
ולשובר האדריכלים
ורחק למרחק מהבתים
איש אחד אחמד או אברהים
התחפר, כשורשי עץ הזית
בעפר
מעמיק וניברא
ויולד כחול על שפת הים
הנכבש ומורחק
ובוכה על סלעי אבנים
לפעמים משמיע קולו במחאה
תרבותית של שחפים
המצולמים ממצלמות תיירים
כקול העולה מבניין האופרה
ובא באוזני כרם התמנים
שהתפילה בהם שורה
והם מנמנמים
וממלמלים
ברוך השם
איש לא אשם
יפו הלכה אל תל אביב
וחברה
עם ההודעות לפינויים
אינם ראויים
לאברהים או מוחמד
הראשון או השני
תל אביב אינה אוהבת
סלסולים
אינה מצמיחה
עצי זית
היא אהבה את הבתים
המעוטרים
בלי כלים מנגנים
תל אביב רבת פנים
וכללים
בשכונותיה
הדרומיות טובלים
בפיתה עראקית
את השנאה
בתוך נוזל הירוק
שנסחט מזעתר
ערבי
מהצפון יבואו האומנים
השרוטים בראש
האבנים
ציירים תכשיטנים
סהרוריים מנותקים
מהכללים
חייל החלוץ
אחר כך
גבעת אנדרמנדה
לעשירים
ירושלים
תמיד התפוצצה מקנאה
בקושי הצליחו להוציא בית
מבלי שכל העולם ישמע
קינה
או סתם לחפור מנהרה
שבקושי אפשר להוליך בה
חולדה שמנה
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|