אחי הגדול ירון אמר לי שאנשים כל הזמן מתים וזה הטבע
ושום דבר שאני יעשה או יגיד לא יעזור,כי ככה זה היה וככה זה
יהיה תמיד. והיא אמרה גם שלא צריך לבכות כי אם נבכה זה יהיה
בזבוז של דמעות על דבר טיפשי כי אנשים מתים לא חוזרים...
אז שירון מת לא בכיתי בכלל... התאבדתי...
ואחר כך שפגשתי אותו הוא נורא כעס עלי, אמר שאני מטומטם ומה
עשיתי ואיך בכלל יכולתי לחשוב על כזה דבר אידיוטי
אז אמרתי לירון שכל הבכי הזה שלא יכולתי להוציא הוביל בסופו של
דבר לזה. ירון ידע בלב שזאת אשמתו כי הוא זה שאמר לי שלא
בוכים. אחרי שגמרנו לריב ירון הראה לי את הבית שלו...
הוא היה נורא דומה לבית שהיה לנו פעם עם רהיטים ישנים כאלה
ומיטה ענקית... הייתה לו גם חצר גדולה כזאת עם כסא אחד פתוח
וכסא אחד סגור, בשבילי כי ירון אמר שהוא ידע שיום אחד אני אבוא
לבקר אותו אז שיהיה לי כסא משלי בגינה. העולם הזה שירון ואני
גרים בו עכשיו הוא די נחמד, אבל אין כאן הרבה מה לעשות. אני
וירון כמעט לא יוצאים מהבית כי ירון שמע  שיש כאן  אנשים די
מפחידים עם המון בעיות ולא כדאי שנתקל בכמה כאלה. אז נשארנו
רוב הזמן בבית. יום אחד הרגשתי שאני לא יכול יותר אני חייב
לצאת קצת החוצה אז הלכתי לי ישבתי באיזה גן, הדלקתי סיגריה,
הסיגריות שמוכרים כאן הם לא הכי טובות אבל זה מה יש. דקה לפני
שסיימתי את הסיגריה ובאתי ללכת מישהי נכנסה לגן, היה לה גוף
יפה כזה ושער ארוך בלונדיני והיא נראתה טוב, יחסית לירון שבפעם
הראשונה לא זהיתי אותו כי הוא היה כל כך רזה ומלא קמטים.
הסתכלתי על האישה הזאת וידעתי שאני מכיר אותה מאיפה שהוא רק לא
יכולתי לחשוב מאיפה, אחרי כמה זמן שאתה פה גם הזיכרון קצת נדפק
לך.
אחרי שהסתכלתי קצת הבנתי שהאישה הזאת זאת מיכל... מיכל אחותי
הקטנה, כנראה היא באה לחפש אותי ואת ירון...