גלי הים זורמים מעדנות אל אופק שסופו לא נראה.
לא מוגבלים על-ידי יבשה או כל גוף אחר.
והקצף מטלטל קלות על הגלים,
ברחש חרישי שאינו נשמע למרחוק.

קרני אור חמימות מפלסות את דרכן,
באוויר הצלול והנקי. לא פוגעות בדבר
בדרכן, אלא ממשיכות אל תוך האינסוף.
קרניים בהירות משכרות ומרדימות.

צלילים עדינים כמעט לא מורגשים,
זורמים אל תוך הדממה שלא נגמרת.
חוצים את דרכם כלהבות חמות
המתפשטות בשדה קוצים.

העצב גם הוא אינסופי
אין לו תחתית או מחסום
או גבול משורטט, הוא יכול
להמתח עוד ועוד ולהתפשט
אל הגוף, אל המחשבות
לגעת בפינות הקטנות ביותר
ובנקודות הכואבות ביותר
אין לו מעצורים וקשה לבולמו
כמו גל עלטה שחור
שהחניק את כל האור.