והנה הגיע הערב הגדול
מסיבת המחזור שלי הגיעה
ואני מתרגש ללכת אליה, מתרגש לראות את כל האנשים
כל אחד למה שהוא נהפך
ורק אני נשארתי אני, אותו בנאדם
הגיעה כבר השעה עשר ואני יצאתי מביתי,
נכנס למכונית ומתחיל לנסוע
וכל הדרך עולים לי זכרונות על מה שהיה ומה שקרה אז
ונזכר באותה אחת שנשכחה
באותה אחת שנעלמה
ועולה חצי חיוך על פני
על זה שאני הולך לראות אותה, אותה אחת שנשכחה
מחנה את המכונית, יוצא ממנה ונכנס פנימה
הולך לבר ומזמין לעצמי כוס בירה
ופתאום מישהי ניגשת אלי ומחבקת אותי
זה אותה אחת שביליתי איתה באותו כיתה במשך כל התיכון
אבל זה לא אותה אחת שנשכחה
וככה מעביר את רוב הערב בלפגוש אנשים שלא ראיתי מאז התיכון
ומשלימים אחד לשני פערים
השעה כבר היתה שלוש בלילה ואני החלטתי ללכת
ואיך שאני יוצא החוצה רק דבר אחד עובר לי בראש
על זה שאני מצטער שלא יצא לי לראות את אותה אחת שנשכחה
ואיך שאני ניגש למכונית, מישהי רצה לכיווני ותופסת את ידי
ואומרת לי בוא נלך לשבת על כוס קפה
ואני כמובן הסכמתי
ישבנו בבית הקפה עד שש בבוקר ואז נפרדנו כל אחד לדרכו
ובאחד מהשיחות שלנו היא אמרה שהיא התגעגע אלי ולקחה את המספר
טלפון שלי
והיא גם סיפרה לי שהיא רווקה
ואז נכנסתי למכוניתי ונסעתי הביתה עם חיוך מאושר
בגלל שראיתי את אותה אחת שנשכחה
נכסתי למיטתי לישון עם חיוך
בגלל שאני שראיתי את אותה אחת שנשכחה
מתעורר בבוקר עם חיוך ולאט לאט הוא יורד
כי נזכרתי שאין לי מה ללבוש
למסיבת המחזור להיום בערב |
