פותח את השער לעולם שבחוץ
הוא ממשיך לנוע בלי הפסק
לא מחכה לי
רוצה לשוב לאחור
לכבות את האור
לא לראות
ולא להיראות

אני יוצא בכל זאת
לא מתוך דחף פנימי אלא
מתוך איחור לצבא
סוחב את התיק והנשק
הזיעה במורד הגב מתחילה לרדת
מחכה לטרמפ ואחר כך רכבת
יום ראשון של שבוע חדש מתחיל עכשיו
אחרי שאכלתי ארוחת בוקר אחרונה של בית
ושמתי כומתה בכותפת
נשיקה מאמא לפני היציאה
אין חברה
התחנה הבאה חדרה

עוד מעט, אני כבר יודע
אצטרך לחזור ולהתמודד
עם הכל
ויש רק תקוה אחת בלב
שאולי יום אחד אמצא אותה
את ה"אחת"
שבשבילה באמת ארצה לשוב הביתה בסוף השבוע
כדי לראות אותה מחכה לי בתחנה
עם חיוך ונשיקה
ואני אחבק אותה כל כך חזק
ואומר שהתגעגעתי
ולא נצטרך לומר יותר דבר