מי כאן האידיוט לעזאזל?
"עידן," (תאמרו לי בקול מרגיע ומלאכותי, בו משתמשים פסיכיאטרים
באברבנל רגע  לפני שהם תוקעים לאחד החולים מזרק בגב) "אף אחד
אינו בהכרח אידיוט, זה פשוט שלכל אדם, עקב היותו אינדיבידואל
ייחודי, יש דעה שונה. זה שדעתך שונה משלנו לא אומר שיש פגם בנו
או בך"
ובכן טעות מרה נפלה בחלקכם, מישהו כאן אידיוט!
"טוב, זכותך לחשוב מה שתירצה"- אתם משיבים באותו טון שהשתמשה
הפיה הטובה (רעה) כאשר פינוקיו סירב לקחת את התרופה שלה.
תודה באמת שאתם מותירים לי את חירות המחשבה, שנים שחשקתי בזכות
לחשוב מה שאני רוצה ועכשיו, סוף סוף, אני יכול! אתם עוד תשלמו
על הענקת זכות זו, חכו חכו עד שתיראו על מה אני אחשוב לכם, עוד
תזילו דמעות מרובות על היתר המחשבה, אבל אז יהיה כבר מאוחר
מדי. אבל אני סוטה מהנושא, הווה ואסביר לכם את המצב:
ניקח נושא מסוים, נגיד ציור מודרני (לשם הצגת הסיטואציה נבחר
שם פיקטיבי ליצירה הדמיונית: "הזרקתי לחתול מיצי בנזין, ביתרתי
את גופתו והטלתי את מימי עליו למען האומנות"). עכשיו, מטבעם של
דברים, כולכם תתפלאו ותתרגשו מעבודה זו ותשתמשו בתארים כמו:
"מדהים", "פשוט יפה", "נפלא", "מזעזע...מדהים!", "ממש חזק"
ועוד. בעוד אתם עושים זאת אפי מתקמט מן הצחנה הרוחנית והפיזית
(שכן נראה שמעט מתוכן קרביו של מיצי שימש ככלי עזר להשגת גוון
ייחודי של בורדו) וברור לי שאתם טועים ושהיצירה מחרידה מכל
אספקט אפשרי.
אבל, בהיותי אדם אשר מטיל ספק וחושד בכל, איני מסוגל לפסול את
האפשרות שאני טועה לגמרי ושאני האדם היחיד שנכשל בראיית התמונה
הגדולה (טוב, אולי לא היחיד). כלומר, שאמת נשגבת (או לפחות
נשגבת מבינתי) רובצת לה אי שם מעבר לתחום הבנתי ואני נשאר כאן,
בחושך מטפורי בעוד אתם זוכים להארה.
שוב אתם מנסים להסביר לי על ריבוי דעות, אינדיבידואליזם ועוד
הרבה דברים. אבל אני עומד איתן באמונתי, מישהו כאן אידיוט, אבל
מי?
ואתם מספקים את תשובתכם הנאורה "מי? לא אתה ולא אני"
אך כאשר אתעקש על מענה בהרף אין תספקו את התשובה:
"אתה!"