כמו ילדה קטנה
את מגלה לי על דלת הסתרים
שלך בפנים
ואיך הלכת במסדרון
שבו גם האור שלך
וגם החושך
ואיך היית שם בחדר של החושך
עד שלא היית יותר
והיית רק אור

לי מוזר שאת מדברת
על פיק הברכיים שלך
כשאת נזכרת בחדר ההוא
כמו ילדה
שמדברת על פיק ברכיים
ועל הפחד מן החושך של האור

פעמיים, את אומרת,
פעמיים הייתי שם
והצלחתי לצאת לבד
ובכל שאר הזמן
לא פתחתי את הדלת ההיא

לי יש הרבה שאלות אלייך
שלא נשאלות במילים
התשובות שלך נחשבות לנו יחד
לי ולך
ובכל-כך מעט מילים
את אומרת לי במוחי
עוד יותר ממה
שאת אומרת לי בעינייך

כמו ילדה
אני מרגישה שמותר לי להניח
שהסיפור שלך הוא סוד
שכורת בינינו ברית סודית
ומדמיינת איך אתייצב לצדך
כשתתייצבי שוב מול החושך ההוא
ואני רואה את החושך הגדול שלך
ומרגישה פיק ברכיים

אני מבינה שכל המחשבות האלה
הן ניסיון לתאר במילים
את היכולת שלי להרגיש אותך

כשאני גומרת לחשוב את כל זה
את שמה לי יד על הרגל
בדיוק במקום שהרגיש את הצורך
וכשאני שואלת
על מה את חושבת
את עונה שעל החיבור בינינו