בחורה אחת, שאהבה את השמיים. מה היא בכלל עשתה? סתם לקחו לה
אותם. שמו אותה בחדר ונתנו לה ספרים לקרוא, וגם קצת אוכל כדי
שלא תמות. אני לא הבנתי. איך אפשר לא למות?. כשלוקחים לך את
השמיים הנשמה לא מקבלת מספיק כחול, והכחול הולך ממנה. הנשמה
שלי לא אהבה כחול, היא אהבה לבן, של העננים. אבל הנשמה שלה,
אהבה כחול.
חודש לפני היומולדת שלה, שיחררו אותה. ליוויתי אותה החוצה אבל
היא לא הסתכלה למעלהץ נשאר רק הכחול שבעיניים שלה. רציתי ללכת
אליהם ולהוציא את כל השחור של הנשמה שלי, כדי להחזיר לה את
הכחול. רק הלכתי אליהם ואמרתי "יא חראות".
בבוקר פגשתי את אריק. השחור של העיניים שלו עשה לי טוב. אריק
היה אח שלה, אבל הוא אף פעם לא ידע לאן לקחו אותה... ככה זה
כשהשמיים שחורים.
כשהיא באה הביתה היא לא בכתה אבל ראיתי שהדמעות זלגו לה כי היא
הסתכלה לשם, למעלה, למקום שהיא הכי אוהבת. היא לבשה בגדים
לבנים ושיערה היה שחור. פניה הלבינו בגלל שלא ראתה אור הרבה
זמן. ליוויתי אותה לחדר. היא נשכבה על המיטה והשתעלה. יצא לה
דם מהפה. לא רציתי שהרגע הזה יגיע, אבל היא הרגישה טוב עם זה.
עכשיו היא עולה במדרגות. הן לבנות והשמש מאירה על פניה. בגדיה
הלבנים מבליטים את שיערה ובעיניה משתקף הכחול.
כשהיא נעלמת השמש מאירה עלי חזק, והנשמה שלי מתמלאת בכחול.
בכחול של עיניה, שעכשיו שייכות לשמים.