ואני,
אני רואה רחוק אל תוך האופק,
וממשיך הלאה אל תוך עצמי
מבעד לעננות הגבוהה והמשקעים הכבדים
אני כבר מסוגל לשבור את העננים
ולהלחם מלחמת חורמה בגשם הדמעות.
אך אל נא תאמרו לי כי יהיה בהיר,
האביך הזה חודר לכל גופי, מכביד על הנשימה,
ואני הרי אסתמאטי הפוך של רגשות;  נושם הכל פנימה, אבל לא
מצליח להוציא
נש
ימה
אח
ת קט
נה
למרפא הנפש.
אמנם,
רחוקה הסערה מאחורי (תמיד צחקת עלי שאני זוכר תאריכים)
אך הארץ המדברית החרוכה הזאת
לא מצליחה להרוות את צמאוני.