"נסה שוב" אמר המורה לגיטרה.
"אני מנסה, אני מנסה כבר 6 פעמים ועדיין לא יוצא לי כמו שיצא
לך"
איתן, המורה, חזר וניגן את אותה המנגינה הפשוטה של "רד הוט
צ'ילי פפרס", אותה מנגינה שהוא תמיד מלמד את התלמידים החדשים
שלו בשיעור הראשון. שוב יאיר הסתכל על כל התנועות ושינוי
האצבעות שהמורה החדש שלו מראה. "אני עושה בדיוק כמוך, ובדיוק
באותו קצב... עדיין זה לא נשמע טוב".
"אולי הגיטרה שלך לא מכוונת... תן לי אותה לרגע" איתן לקח את
הגיטרה ובחן את הכיוון של אחד המיתרים, ואז פרט עליו. "מה זה
המיתרים האלה?" הוא שאל בהפתעה כשגילה שאלו לא מיתרי ניילון
רגילים.
"אה אלה, אני התקנתי בעצמי, יפים לא?"
"כן, אבל ממה הם עשויים"
"ורידים"
"מה?! כלומר כמו ורידים של תרנגולת"
"לא! מה פתאום" יאיר היה באמת מזועזע מהשאלה של המורה.
איתן נרגע וחייך "ווי... כבר חשבתי שאתה רציני בקשר לורידים".
אבל יאיר לא שמע אותו...
"ורידים של תרנגולת דקים יותר מידי... אלה ורידים של בנאדם"
איתן קפץ לאחור וזרק את הגיטרה בחזרה אל יאיר. "מה ורידים של
בנאדם?!"
"מה קרה?" שאל בכנות "ורידים של בנאדם... עמידים כמו אני לא
יודע מה..."
"למה לעזאזל אתה משתמש בורידים של בנאדם?"
"אני בנאדם חסכוני..."
"ואלו ורידים שלך?"
"לא... איך אני אוציא ורידים ממני... באמת..."
"ומה עשית עם שאר הגוף?".
"מה זאת אומרת...? אכלתי אותו"
"מה?!?!". איתן חשב שהוא עמד להשתין במכנסיים...
"מה, אמא לא אמרה לך? אני קניבל"
לאחר שתיקה קצרה ומעיקה שאל איתן לבסוף באימה ברורה לעין, "מה
עכשיו?"
יאיר גיחך והסתכל על המורה במבט משועשע. "זה שאני קניבל זה לא
אומר שאני הולך לאכול אותך... כמו שהומואים לא יירצו לאנוס
אותך, וערבים לא יירצו להרוג אותך... חוץ מזה זה לא כאילו אני
אוכל רק בני אדם".
"אבל...", הוא לא יכל להאמין שהוא באותו חדר עם קניבל, "איך?
למה?"
שוב יאיר היה משועשע... הוא לא ערך את הדיאלוג הזה כבר הרבה
זמן. "מה קרה? רק בגלל שקוראים לי יאיר ואני גר ברמת השרון אני
לא יכול להיות קניבל? כולם חושבים שלקניבלים יש שמות אקזוטיים
והם גרים רק בשבטים באפריקה... תאמין לי, אתה לא יודע כלום על
קניבליזם... אתה בטח חושב שאני הולך וצד אנשים ברחוב ואז אוכל
אותם. נכון?"
הוא לא היה בטוח מה לענות, אז הוא ענה בכנות. "כן, אני מניח
שזה בערך מה שהנחתי.... אתה לא עושה את זה?"
"מה פתאום?!" הוא גיחך "אני לא רוצח ואני לא ברברי".
"אז איך לעזאזל אתה משיג בשר?".
"במסעדות".
"מוכרים בשר אדם במסעדות?".
"בטח, יש המון מסעדות כאלה. אתה רק צריך לדעת איפה לחפש".
"אני אפילו לא רוצה לדעת איך משיגים את הבשר..."
"מה אתה נהפך ליפה נפש? תן לי לשאול אותך משהו, אתה אוכל
בשר?"
"כן"
"איך מגדלים את הבשר?"
"ברפת, או לול, אני מניח..."
"אתה יודע איך עושים שחיטה כשרה?"
"אה... לא, אני מניח שלא..."
"חותכים לפרה את הצוואר, ונותנים לה לדמם למוות, רק כדי שיצא
כמה שיותר דם... תאמר לי שזה לא אכזרי"
"כן, אני מניח שאתה צודק"
"וככה כל העם שלנו אוכל. אנחנו לפחות עושים את זה חד וחלק, בלי
כאב".
"מה?! אתם מגדלים בני אדם?!?!"
"אני אישית לא... אבל כן, בעיקרון. למה? מה הבעיה?"
"זה... זה אכזרי".
הדיאלוג המוכר כבר התחיל לשעמם את יאיר, שערך אותו לפחות 100
פעמים. הוא החליט לקצר לעניין. "תגיד איתן, אתה חושב שאתה
מיוחד?"
"מה זאת אומרת?"
"אוקיי, כיהודי, אתה רוצה עצמך מיוחד יותר משאר הדתות, משאר
הגזעים?"
"לא... לא ממש"
"אז למה אתה רואה את עצמך מיוחד כבן אדם?"
"אבל חיות נועדו למאכל..."
"אתה יודע כמה מטומטם זה נשמע?"

לרגע הייתה שתיקה. שתיקה מביכה כשלאף אחד אין מה לומר. איתן
חשב מה הוא יכול להגיד...
"למה?" פתאום הוא שאל.
"פעם טעמת בשר אדם?" שאל יאיר את השאלה שכבר ידע את התשובה
לה.
"לא"
"אתה יודע איזה טעים זה... כמובן תלוי בגידול... אבל בשר אדם,
כשהוא טרי, זה הבשר הכי טעים שיש, במיוחד הכבד"
"רגע, מכינים כבר של בן אדם כמו שמכינים כבד של אווז?"
"בערך"
"מה!? תוקעים לו צינור בגרון ומפתמים אותו?"
"אתה רואה, בני אדם עושים את זה בצורה אכזרית... אצלנו לפחות
עושים את זה בצורה עדינה. אצלנו הם לא סובלים כל כך..."
"אני לא מבין... ממש מגדלים בני אדם בשביל מאכל?"
"אהה.. כן"
"ולא אכפת להם? הם לא יודעים שהם הולכים להיות מאכל?"
"אני לא חקלאי, אבל הם יודעים בדיוק כמו שכל פרה יודעת שיאכלו
אותה, או כמו שכל תרנגולת יודעת שהולכים לאכול לה את
הגוזלים..."
"אני מצטער... קצת קשה לי לעכל את זה..."
לפתע שניהם קלטו את המשמעות הכפולה שאיתן במקרה אמר וצחקו.
"אתה לא חושב שבני אדם יותר... איך נקרא לזה... נעלים?"
"מבחינת פיתוח, אולי. אבל תאמין לי שהעולם היה הרבה יותר יפה
בלי בני אדם שישלטו בהכל... אתה יודע שאנחנו הורסים את העולם
נכון?"
"כן, ברור"
"אתה באמת חושב שקופים היו הורסים את העולם כמונו... תאמין לי
המוח הזה הוא סתם מעמסה..." יאיר חייך, "הוא גם לא כל כך
טעים"
איתן שחשב שהתחיל להבין, הסתכל על יאיר ואמר לו "אני לא מסכים
איתך, אבל אני גם לא מי שאשפוט אותך"
"תודה"
"אתה רוצה להמשיך בשיעור?"
"כן, למה לא? תן, אני אנסה על הגיטרה שלך"
וככה המשיך השיעור...

בסופו של השיעור כשאיתן עמד לצאת מהדלת, יאיר בא אליו, "תחשוב
על הדברים שדיברנו עליהם. אל תיקח דברים כמובן מאליו... גם לא
קניבליזם". איתן הנהן שהוא הבין ויצא מהדלת.

הוא לא יודע מה גרם לזה, אבל לפתע התחשק לו כבד...