זה היה בוקר גשום. לדנה לא היה כוח לצאת מהמיטה החמה.
דנה שמעה מלמטה את אמא שלה קוראת לה לבוא לאכול ארוחת בוקר.
בלית-ברירה דנה קמה והלכה לצחצח שיניים, כשסיימה היא התלבשה,
ירדה לאכול והלכה לבית הספר.
דנה הרגישה לא טוב, היא הייתה בטוחה שהיא קמה על רגל שמאל!
היא איחרה לשיעור הראשון שהיה מתמטיקה. המורה כעסה עליה
ורשמה לה איחור. אחרי מספר דקות נכנס הילד החביב על המורה
למתמטיקה- דיוויד. לדיוויד היא לא רשמה איחור, רק אמרה לו לשבת
ליד דנה. דנה שנאה את דיוויד מאוד! הוא תמיד היה מציק לה.
דנה לא הייתה הכי יפה בעולם, אך היה לה יופי מיוחד. היא הייתה
קצת
נמוכה יחסית לחברותיה מהכיתה והיא הייתה קצת מלאה. היו לה
עיניים
כחולות ממש כמו הים ושערה היה חום כהה חלק. דיוויד היה נאה,
רזה,
עיניים חומות עם קצת כחול ושערו היה שטני. הוא גם היה יחסית
נמוך.
כשנולד הוריו מסרו אותו לאימוץ ומאז לא שמע מהם. דנה ריחמה
עליו לפעמים כי תמיד שהוא היה מתחיל להתפרע ראו שהוא עושה זאת
כדי למשוך תשומת לב. היא גם שמה לב שהרבה פעמים היה בודד כי לא
היו לו חברים רבים ולא היו לו אחים ואחיות שהיה יכול לשחק
איתם.
לדנה היו הרבה חברות. היא הייתה אהובה בבי"הס. תמיד החברות של
דנה אמרו לה שהיא ודיוויד דומים קצת אבל דנה רק התרגזה מההערות
האלה.
באותו יום גשום, בערך בשעה 13:00 דנה חזרה הביתה מבי"הס.
בשעה 14:00 ההורים שלה חזרו מהעבודה ואמרו לה שהם רוצים לדבר
איתה. בהתחלה דנה חשבה שזה לא משהו רציני אבל אז היא ראתה את
פניהם הרציניות. ההורים שלה בישרו לה שפעם, כשהם עוד לא הכירו,
אמא שלה נכנסה להיריון מחבר שלה. היא רצתה להפיל את התינוק כי
היא עוד הייתה צעירה אך החבר שלה ברח והיא נשארה לבד מפוחדת
בלי כסף, לא יודעת מה לעשות. אבא של דנה, שאז היה ידיד של אמה
נחלץ לעזרתה ולקח אותה לרופא כדי לעשות הפלה אך כאשר הגיעה לשם
היא התחרטה ואמרה שהיא רוצה לשמור את התינוק בבטנה ולתת אותו
בסוף לאימוץ משום שהיא לא יכולה להרוג אותו. אבא של דנה היה
איתה כל זמן ההיריון, כך הם הכירו טוב יותר ונהיו חברים טובים.

אחרי כמה שנים הם התחתנו. את התינוק שנולד מסרו לאימוץ אך
בקשתה של אמא של דנה לפני המסירה הייתה לתת לתינוק שם.
הם התייעצו ביחד ולבסוף אבא של דנה אמר שזו צריכה להיות החלטה
שלה בלבד! אחרי התלבטות קשה היא קראה לתינוק דיוויד...