אני והקקטוס דיברנו ביננו
ראיתי שזה קקטוס צעיר, אין לו אפילו 30 (צעיר... אפשר לחשוב,
אני בסה"כ בן 18). אבל אני חושב שקקטוסים חיים יותר זמן מאנשים
רגילים. אז דיברנו על קיומו של האל, הקקטוס שאל: "אם אין
אלוהים, אז איך כל העולם המופלא הזה נוצר?" אמרתי לו שהתפוצצות
מקרית. ואז קרה מה שתמיד קורה, הקקטוס היכה שורשים.

זה תמיד קורה עם קקטוסים, ברגע שהם לא מצליחים להתמודד עם
הטענה שלך (בכל נושא: ישאין שלום, ישאין אלוהים, צריךלא צריך
להחזיר את הגולן, מכביהפועל ת"א ובעצם כל נושא שאפשר לצפות
שיהיה  במחלוקת) הם חושפים את הקוצים שלהם ולא מוכנים להקשיב
לך יותר, אבל אני כבר רגיל.

אבל אתמול דיברתי עם קקטוס שאמר לי ש"דרעי זכאי כמובן".
אמרתי לו ש"אולי זה נכון ואולי לא אבל אם נתחיל לערער בצידקתה
של המערכת המשפטית, וננסה ליצור מיליציות שינסו לכבוש את ה-So
called justice אנה אנו באים?" והתרחקתי טיפה, כי לפעמים
כשהטיעון שלך ממש חזק הקוצים שלהם עפים לכיוון שלך, אז רק ליתר
ביטחון לקחתי צעד אחד אחורה. להפתעתי הוא ענה לי ש"אתה צודק,
במדינה דמוקרטית מתוקנת ניתן להביע ביקורת על המערכת השיפוטית
בדרכים לגיטימיות." אז מיד שאלתי אותו: "למה אתה לא מצמיח
שורשים ומתכסה קוצים?"
קקטוס:"למה שאני אעשה זאת?"
אני:"לא יודע, זה מה שאתם עושים כשמביעים דיעה שנוגדת את הדיעה
שלכם"
קקטוס:"אבל הדיעה שלך לגיטימית כמו שלי"

ואז הבנתי, שאולי לא כולם קקטוסים, אולי נשארו עוד בני אדם
שפויים אולי בעצם לא כולם קקטוסים, אולי יש תקווה לעולם הזה,
אולי גם אני טועה לפעמים...
פתאום הקוצים תפסו אותי בכל הגוף, חשתי אותם, לא יכול להתנתק,
הדבר האחרון שחשבתי היה: "אז גם אני טועה לפעמים.".