בכל החולצות הארוכות שלי תפרתי פתח שרוול אחד, לפתח שרוול שני.

כך שכל היום אני אהיה מקושרת לעצמי. לחבק אותו הפך ליותר כיף
כי הייתי מכניסה אותו תחת חיבור ידי. יום בהיר אחד הגעתי
למסקנה שלחבק אותו זה מה שאני באמת רוצה לעשות, אז תפרתי את
עצמי אליו. בהתחלה זה היה קצת לא נוח, כי ללכת בשניים זה קשה,
לכן תפרתי את רגלי סביבו. לאנשים סביבנו זה נראה טיפה מוזר אבל
לאט לאט כולם התרגלו למראה שלנו . הבוס שלו החליט שאם אני כבר
שם הוא יעסיק גם אותי כדי שאני לא אסיח את דעת החבר שלי .
הזמן עבר, התרגלנו לחיות כל כך קרוב אחד לשניה. נפרדו אחד
מהשניה רק כשלא היתה לנו בררה. כשהוא היה נוסע לנסיעות עסקים
הוא היה מתקשר אליי בערב והיינו נרדמים אחד לקול נשימות השני
כי אחרת לא נרדמנו. עד שהגיע הקיץ. בקיץ אני לובשת אך ורק קצר.

בקיץ למדנו להיות בנפרד. יום אחד באמצע הקיץ נשלחתי  לנסיעת
עסקים לגרמניה לשבוע. בגרמניה למרות שזה היה קיץ היה קר ,
נאלצתי ללבוש חולצות ארוכות. הבוס אסר עליי ללבוש כאלו שבהן
השרוולים תפורים זה לזה . לאחר שלושה לילות של להרדם למשמע קול
נשימתו בטלפון נשברתי , עליתי על הטיסה הראשונה לישראל. נחתי
בחצות בנמל התעופה בן-גוריון, כשהגעתי לכניסה לבניין שלי השעה
עמדה על אחת או שתיים בלילה , השכנה מקומה ראשונה פתחה את
החלון וצעקה לעברי "התערבנו תוך כמה לילות תחזרי, גברת מילמן
זכתה . לא יכולת לחזור אתמול? " חייכתי לעברה ונכנסתי לבניין.
פתחתי את מנעול הדירה בשקט , הנחתי את המזוודות בסלון ,
התגנבתי בשקט למיטה וסגרתי את הטלפון. . אני כל כך שמחה שהוא
ישן חזק, אחרת הוא כבר היה מרגיש בי . נישקתי אותו על הלחי
והתכרבלתי לצידו. נרדמתי במהירות, הייתי  כל כך רגועה למשמע
הנשימות שלו. התעוררתי כאשר ליטף את שערי "לא יכולת בלעדי "
אמר משועשע. הוא פתח את המגירה בשידה של המיטה שלו והוציא
קופסא , פתח אותה, הסתכל על תוכנה ופנה לעברי "את יודעת מה גם
אני לא יכול בלעדייך , אולי תהי אישתי ? " ידיו רעדו והוא לא
היה יכול להסתכל על פני לכן השפיל מבטו , הרמתי את סנטרו
ונשקתי לו "בטח שאני אהיה אשתך, איך אני יכולה לסרב" חיוך
התפרס על פניו . עברנו לקוטג' , קנינו כלב ואת החולצת משוגעים
אנחנו מוציאים מידי פעם כדי לא לשכוח את העבר.