יש לי כלב. חומי קוראים לו למרות שהוא ממש לא חום, הוא לבן
כולו מכף רגל ועד אשכים.
למה קוראים לו חומי? כי הקקי שלו חום... מאיפה לי לדעת למה
קוראים לו חומי?! ככה מצאנו אותו!
עצבנתם אותי. עוד לא סיפרתם לכם כלום על הכלב וכבר תוקפים אותי
בשאלות. מה קרה?! תנו לספר סיפור ליגה לאומית, משהו קלאסה
אירופית. האמת לא סיפור כזה להיט אבל אין לכם הרבה ברירות אז
שבו ותקשיבו.

אימא שלי לא סובלת בעלי חיים, שום סוג כל שהוא, יש לה פחד לא
מובן לגמרי משערות שנושרות. לך תבין אותה, לאבא שלי נושרות כל
יום מהגב יותר שערות שנושרות לחומי בשבוע (אבל מי סופר!?).
טוב, היא פולניה אז זה אומר שהיא נולדה עם שריטה קטנה בראש
שגדלה עם השנים. פעם הבאתי ביצה של יונה שמצאתי מעל המרפסת של
השכנה (כן, אני אוהב להציץ לה. יש למישהו בעיות עם זה!?) ואימא
שלי ישר נכנסה לקריז ואמרה לי להחזיר אותה למקום שמצאתי אותה.
נראה לכם שיש לי כח להחזיר אותה לשם?! ניפצתי אותה על האוטו של
השכן ממול. אני לא מסמפט אותו מאז שהוא פ'ינצר לי את הכדורגל.
אז מה אם שברתי לו את הפסל בחצר (ואת התריסים ועיקמתי לו את
הגג של האוטו), ככה אני משחק כדורגל - בסטייל, עם טריקים,
בטירוף. אני נותן את כל מה שיש לי כשאני משחק, לא מכיר אף אחד,
יכול להיכנס גליץ' באבא שלי אם הוא יהיה בדרך. כמו ששברתי
לאחותי את השיניים כשהיא נדחפה לי בדרך לשירותים יום אחד. כשיש
לי פיפי אז אין לי מעצורים, מה לעשות?! הפיפי לא מחכה לאף אחד,
כמו אוטובוסים. שעה... שעה חיכיתי היום לקו 48 שיחזיר אותי
מהבית ספר הביתה ובסוף הוא לא בא אז הלכתי ברגל. נשבר לי מהבית
ספר הזה, פעם הוא עניין אותי כי הייתי מלך בגוגואים ובהפסקות
הייתי מסתובב כמו קליבר עם שקית ענקית של גוגואים ונותן קצת
לכל בחורה שהייתה נותנת לי להסתכל לה לתוך החזייה. והן נותנות,
הכל בשביל תהילה וקצת גוגואים.
ואללה, כבר שמונה ואני צריך ללכת. קבעתי עם אסי ללכת לזרוק
אבנים מהגשר על מכוניות ואנשים, אולי היום יהיה לי מזל ואני
אפגע במישהו... אולי במישהי...
אה... בקשר לחומי... כבר שכחתי מה רציתי לספר...