משם, מבחוץ, נישא
ריח של עוד
ואני מרצדת
לאורו של הירח כדי
לא להיות ולא
להיעלם
משחקת על הגבול
המיטשטש
כצורה המאבדת קווים, אני
משתחלת בינות חיבורים כדי
לפרק מסגרותיי ולא
להתחבר בפינות.
נשזרת בלילה
עם חוטים צבעוניים
בעוד השעון מתקתק לקיצו
אני גונבת שניה אחרונה
כדי לגמוע את המרחב על גבי
כנפיהם הלוהבות
של אריות שואגים
כמטורפת המטריפה טרפה
ואז
נוחתת.
הפעם
לא אשוב |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.