שמונה בערב, אני נכנס לאוטו אחרי עוד יום עבודה מתיש ומיותר
בפיצוציה של עמוס, סוגר את הדלת ומתחיל לנסוע הביתה. עד כאן
אין שום דבר מיוחד ומעצבן שיפריע את שלוותי הדקיקה.
תוך שניות הכל משתנה, מסתבר שנעלתי את עצמי בתוך האוטו עם שני
זבובים שהחליטו, דווקא כשהגעתי לכביש המהיר, לצאת למחול
ייחומים זבובי משגע מול עיניי וסביב ראשי. אוי, רע ומר הוא
עולמי!
איזה עצבים, איזה טריפה, איזה שכרון חושים - איך יוצאים מהמצב
הזה?!
אני עצלן מדי כדי לעצור את האוטו בצד הדרך, לפתוח את הדלת ולתת
לזבובים להריח גוש חרא שנמצא מחוץ לאוטו ולעוף אליו. מצד שני,
העין הימנית שלי מתחילה למצמץ בעצבנות (גברת, אני לא ממצמץ
אליך - תמשיכי לנסוע!!) בגלל הזבובים שהחליטו שהראש שלי הוא
המקום הכי חושני לבצע את טקס הזיווג הזבובי הידוע לשימצה.
כבר מכיתה ג כשנאלצתי לקום, בפעם הראשונה, לשעת אפס בבית ספרי
המיאש, ידעתי שהחיים קשים יותר מהאיבר שלי והיום, עכשיו,
הזבובים האלה מזכירים לי את הקושי הקיומי הזה שוב.
כל הזיווג החייתי הזה רק עושה לי חשק לעלמת חן ספורטיבית
שחובבת זיווגים תוך כדי נסיעה... לפתע אני מתחיל להעריץ את זוג
הזבובים הסקסי והמיני הזה שבלי פשרות, ללא עכבות ועם הרבה
מיצים בראש ובאזורי החשק, החליטו לעשות את זה תוך כדי נסיעה
ועוד כשאנשים (במקרה הזה - רק אני) מסתכלים עליהם. בסופו של
דבר, נסעתי מחויך וחרמן ביחד עם הזבובים עד הבית. סגרתי אותם
בתוך קופסא ולקחתי אותם לתוך חדרי הקט והמוזנח. העברנו את כל
הלילה כשהם עושים את זה בתוך קופסת פלסטיק שקופה ואני יושב חצי
עירום ומתבונן עליהם. אני חייב למצוא חברה ומהר...
מאז אני לא תולש לזבובים כנפיים, לא מוחץ אותם על קירות ולא
קורא להם בשמות גנאי עסיסיים, התאהבתי בחיה הקטנה והשעירה הזאת
שאין לה אלוהים...
את האמת, איך אפשר לא לסמפט יצור שנוחת לך על הרגל ובעוד אתה
מסתכל עליו הוא מחכך את ידיו הקדמיות (לפעמים גם האחוריות משום
מה) כמו נוכל ערמומי שמתחרמן מכל בחורה שעוברת לידו...