אני לא הנערות או הנשים ולא הכפר ולא הדשא ולא הנמלים אני
האוויר הרטוב שנח כי הוא כבר עייף מלנוע שומם באוויר.
כי כשהאוויר מתאמץ הוא מזיע ואנחנו סופגים את העייפות שלו וזה
הטל שמרוב לנשוב בלילה זה מה שנשאר.
ואולי הטל הוא הלילה שנתחכך לו ברשעות על המכוניות שלנו ועל
הבתים וחילל לנו את הרצפה ואת המדרכה שמובילה לתוך הגינה ואת
האופניים של הילדים, ככה מרושע הוא. מרטיב לנו במיץ הגוף של
היחסים שהוא קיים עם כולנו כשישנו. ואפילו שהיינו רוצים לקום
בבוקר ולנער אותו מעלינו, הוא משאיר מזכרת, כמו תינוק לא חוקי
נשאר הטל על הגוף של האדמה שיודעת שהלילה ידע אותה קרוב כל
הלילה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.