|
היה לה טוב.
כל מה שרצתה יש לה.
בהתחלה כלום ובשנים האחרונות הכל.
כמעט הכל.
הכל חוץ מהביטחון במה שיש לה.
היא רצתה להיות מתעמלת ברמה. להיות אלופה...מספר 1.
וזה מה שהיא היום.
ומי היה מאמין שתצליח?
בטח שלא היא.
אבל הכוח רצון שלה היה חזק יותר מהחוסר ביטחון.
היום יש לה את כל מה שהיא רוצה.
היא מתעמלת הרמה גבוהה.
מאמנת קבוצה תחרותית ביחד עם המאמנת שלה.
יש לה חברות שאוהבות אותה.
יש לה חבר...שהיא אוהבת אותו.
יש כל מה שהיא רוצה.
ועדיין...יש שאלה.
היא יודעת שיש לה את מה שהיא רוצה. אבל מאחורי המוח שלה יש את
הלא מודע או תת מודע... אם זה ישאר אצלה.
היא רוצה להנות ממה שיש... אבל המוח ניכנס ומיתערב....מזכיר לה
את "הפעם."
מזכיר את העכזבה.
את האחזריות.
מזכיר את הרע.
מה שניגמר ונימצא רחוק כבור בתוך העבר.
והוא מקלקל הכל.
זה לא אשמתו...הוא רק מנסה להזהיר אותה אבל הוא לא יודע שאין
צורך בהזהרה.
הוא לא מאפשר לה לזרום. תמיד חייבת להיות בלחץ...בלי שום שקט
פנימי.
והיא מנסה... כמה שהיא מנסה.
וזה קשה...כל כך קשה. |
|
פלפל חריף
במכנסיי,
שורף לי בין
רגליי.
-המזוכיסטית. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.