למה?
למה זה קרה?
למה זה לא מניח לי עכשיו?
איך יכולת? אמרת שאני חשובה לך
אמרת שאני דומה לך
ועכשיו, איך עכשיו כלום לא נשאר? למה נעלמת? מה עלה בגורלך?
היכן אתה?
אותך, עוד לא פגשתי.
אך, את ליבך הרגשתי
ידעתי, זה הדדי.
חשבתי שניפגש, אך אין זה קרה.
אמרת שניפגש, אך לפתע הפנית את גבך.
זה היה כלום בשבילך? איך פתאום הכל נעלם?
אני יודעת, אני יודעת שהייתי חשובה לך!
אך מה קרה שפתאום יש רק שתיקה?
למה אני לא מצליחה להשיג אותך?
אתה לא יודע, לאיזה כאב לי גרמת.
אין לך מושג, מה מתחולל בתוך ליבי.
איזה סערה, עוברת נשמתי.
והחניקה, לא עוזבת את גרוני.
נתת לי להתאהב בך, הוטרת לי...אך עכשיו מה קרה?
לאן נעלמת? למה עכשיו השתיקה הזאת? למה?
שינית אותי, את כולי, עוררת בי מחשבות, רגשות.
הוצאת אותי מהדכאון, אך עכשיו החזרת אותו ובגדול.
ולפתע עזבת, בלי לומר מילה...הטלפון כבר לא מצלצל ממך.
אותי השארת לבד עם הדמעה.
ואני לא יודעת מה קורה או קרה לך.
לפחות תאמר, לפחות תסביר.
אל תשאיר אותי לבד, עם הספק...עם הדמעה.
כל מה שהיה, חסר משמעות בשבילך?
מי אתה חושב שאתה? שאתה מכאיב לי בצורה כזו? שאתה לועג ללבי.
פועל לפי דחפיו של הלב, את זה כל הזמן אמרת.
אם הלב שלך בחר לא לספר לי למה....אז כנראה הוא מקולקל.
אך בלבי תקווה, עדיין, לגלות מה קרה...לשמוע ממך.
לפגוש אותך.