אני בשוק מהם. הגברים האלה. "באמת שניסיתי, ורציתי, באמת. אבל
כנראה שפשוט לא מתאים לי עכשיו משהו רציני". נו באמת. על מי
אתם עובדים?! פעם חמישית בערך שאני שומעת את זה, ופעם חמישית
שבא לי להקיא מהמשפט הזה. "אבל חשוב לי שבכל זאת נשמור על קשר.
אני יודע שתמיד אומרים את זה, אבל זה באמת חשוב לי". האגו שלך.
זה מה שחשוב לך. שלא תצא מניאק, חס וחלילה. והם- הם כולם בדיוק
אותו דבר. אני יודעת כבר מה הם רוצים להגיד, מה עובר להם עכשיו
בראש, איך הם ינשקו, מתי הם יעצמו עיניים, מתי הם יפתחו, איך
יחייכו חצי חיוך, כאילו שחיכו לרגע הזה כל החיים שלהם. ואז הם
ישנו מהר מהר את הנושא, כדי שחלילה לא יהיה רגע יפה, מרגש.
שאני לא יספיק להתרגש, שלא יהיו לי ציפיות. כי אז חלילה הם לא
יעמדו בהן. והם נורא רוצים. ומשתדלים. ובאמת שחשוב להם. אבל
כרגע זה לא מסתדר, וזה לא באשמתי, זה רק הם. וכשנוח להם, הם
יודעים טוב מאוד להפוך את כף המאזניים ולהראות באשמת מי זה
באמת. כי מי שמצפה מתאכזב. אז יאללה, בואו כולנו נשב בבית,
ריקים, בלי ציפיות בכלל, בלי לשאול שאלות, בלי לשאוף לשום דבר,
ונחכה.
ונחכה.
ונחכה. |
