והוא, הוא לא חייב לי כלום, הוא יכול להגיד שזה לא מתאים לו,
לקום וללכת. ואני אשאר בודדה פגועה עם פצע עמוק בלב, בשדה הקרב
לבדי נטושה להתמודד ולחכות שהפצעים יגלידו. והכאב המר ישתלט
עליי, חד כמו סיכה הוא יפגע בי.
מרד הנעורים הניצחי שאב בכוח את נישמתי האחרונה ולא נתן לי
אפילו לומר מילת פרידה אחרונה, זה נגמר אין מה לומר יותר,
החיים איכזבו פעם נוספת.
ורק אני ורמ"ח אבריי צורחים וצווחים בכל הכוח לאלוהים, ושם
במעמד הזה שנשארתי רק אני אל מול האלוהים, אומר לו במרור:
"אלוהים? זה אתה באמת אתה?, אני נשלחתי הנה ביסורים דרך תעלות
הכאב האנושיות, במעלית הזמן למעמד הזה. וספר החטאים פתוח ואתה
כאן שופט אותי על היותי אנושית, על הבחירות שלי.
זה משחק אלי, משחק החיים והפכנו את הבחירות הכי נכונות להכי
קשות ואתה בדקותינו הקשות ביותר, בשעת משבר נטשתנו כהפקר למות,
להשלח כצאן לטבח, להתמודד.
ואני, אני אלוהים אני כבר מתה אני נושמת מילים אבל לא נושמת,
אני רואה מראות מוות כל יום אבל לא רואה, ואני מתה אלוהים. אני
מתה כל לילה וכל לילה מחדש אני מגלה שהגעתי לגיהנום, ואיך אדע
שזהו אכן הגיהנום אם אף פעם לא ראיתי אותו, אומר לך אלוהים אני
בגיהנום כי אני עוצמת עיניים ומתעוררת כל פעם בכאב לסיוט,
לסיוט הגדול מכולם. אני יודעת גיהנום מהו.
אני פוקחת עיניים אחרי מותי ומגלה שאני בגיהנום והגיהנום הזה
אלי הוא פה. |