נועה יובל / שתבלע אותי האדמה |
אוף. ריח של מוות באוויר.
הרבה נעיצות עיניים. התעללות.
אור בהיר בוקע מהתקרה.
צחוק מתגלגל רוקע ברגליי.
מזון לחתולים ולציפורים גם כן.
קסדה מדברת.
לפני 18 שנה.
נולדתי.
חייתי ככה עד אז.
מאז.
ועד היום.
חיה.
נושמת.
מתה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|