היתה אחת שידעה לעשות קסמים, שידעה לחולל ניסים, שלקחה מכולם
את נשמתם. הקוסמת הזו גרה בתל-אביב, לבד, בדירה שכורה, דירת
חדר במקום הכי מסריח בעיר ושילמה עליה גרושים ספורים. קראו לה
עטרת.
 מאז שהיתה עטרת קטנה, בערך בת שתים-עשרה או שלוש-עשרה, היא
היתה מחוללת ניסים. בשבילה אלו לא היו ניסים בכלל, בסך הכל היא
חיה את חייה ואילו הסובבים אותה החליטו שכל מה שהיא עושה הוא
קסם.
עטרת ידעה להכנס לתוך ארון קבורה ולשכב שם יותר מחצי יממה
מתחת לאדמה ואחר כך היתה יוצאת כאילו דבר לא קרה. היא ידעה איך
להפוך את עצמה לעטלף, לעכברוש וצפרדע, היא ידעה להעלים אנשים
מבלי שיוכלו לחזור. אבל היה אצלה גם קסם מיוחד, היא קראה לו
"קסם הנשיקה".
 היה זה יום שני קיצי נעים, חם ביום וחם בלילה. יובל חגג את
יום הולדתו העשרים וחמש וחבריו החליטו להזמין למסיבה קוסמת כדי
שתעביר להםאתהזמן בכיף. "מה אני צריך קוסמת? מה אני נראה לכם
ילד בן חמש?" טען יובל, אבל חבריו הצליחו לשכנע אותו שזוהי
קוסמת מיוחדת, למבוגרים בלבד, יפיפייה, ואולי, אולי אם יצליחו
לשכנע אותה, היא תתן לו איזו מתנה מיוחדת. "בכל אופן" הם אמרו
לו "תרצה או לא, היא תגיע, אנחנו משלמים".
 באותו ערב יום שני הגיעה עטרת לביתו של יובל, החברים נתנו לה
חדר שבו תוכל להכין את עצמה ולהתארגן לקראת המופע.
בשעה אחת-עשרה בדיוק יצאה עטרת לסלון והכריזה "רבותי, אתם
רציתם לראות ניסים? אז שבו בבקשה בשקט ושימו לב. לכל קסם אצטרך
מתנדב שיעזור לי, אז שמישהו יגיע אלי" ומיד אחד החברים של יובל
הרים את ידו ורץ אליה. עטרת נעמדה מולו, הביטה לו בעיניים
ו..הופ! נעלמה.החבר של יובל לא הבין בהתחלה, הוא הביט מסביב
אבל היא לא היתה שם, הוא הסתכל על הרצפה וראה צפרדע מכוערת
במיוחד יושבת מולו. הוא הרים את הצפרדע עם היד, "קוסמת?" הוא
לחש, "הי יניב" צעק אחד החברים "נשק את הצפרדע, כמו באגדות,
אולי היא תהפוך לנסיכה" וכולם צחקו. יניב הסתכל על הצפרדע, הוא
ידע שאם הוא באמת ינשק את הצפרדע המגעילה הוא יקיא את נשמתו.
"יובל" קרא יניב "בוא אתה, בוא אחי, אני לא מסוגל", יובל קם
ולקח את הצפרדע מיניב, הניח אותה על שרפרף ונישק בפניה כשעיניו
סגורות. הוא פתח את העיניים רק כששמע קריאות שמחה של חבריו
ומצא את עצמו עומד ככה מכופף, מביט בבטן של בחורה. "וואו" לחש
לעצמו, "זו רק ההתחלה חמוד" אמרה לו עטרת ויובל חזר למקומו.
 עד השעה רבע לשתים-עשרה עטרת שעשע את כולם, בקסם האחרון היא
העלימה את השכן של יובל שהוא כל כך שנא. ואז היא הלכה ממקומה
ונעמדה מול יובל "בוא" אמרה לו "יש לי משהו מיוחד בשבילך". היא
שמה את ידו בידה והובילה אותו לאחד החדרים כאשר מאחור הם
שומעים קריאות עידוד ושריקות של חבריו.
עטרת ויובל נכנסו לחדר שלו, יובל התישב על המיטה. "אתה רוצה
אותי" שאלה עטרת, "כן, אני חושב ש..זאת אומרת בטח שכן, את
מדהימה" ענה לה בשקט, "יופי אז תשכב על הגב, תעצום את העיניים
ותספור עד עשר" אמרה לו. יובל נשכב מיד על המיטה, עצם את עיניו
והתחיל לספור בקול, וכשסיים לספור, בקשה ממנו עטרת שלא יפקח את
עיניו עוד. "תגיד" שאלה עטרת "אתה בן עשרים וחמש, נכון?", "כן"
ענה לה, "ואתה מרוצה ממה שיש לך היום?" שאלה אותו שוב, "יכול
להיות הרבה יותר טוב" ענה לה, "אז אני מבטיחה לך, שאחרי הלילה,
יהיה הרבה, הרבה יותר טוב" אמרה לו.
יובל פקח את עיניו וראה אותה מעליו, יושבת עליו, כשעליה רק
בגדים תחתונים, "את יפיפייה" לחש יובל, "פשוט מהממת". עטרת
נתנה לו לגעת בה וכשהגיע למערת המיסתורין, עטרת נשכבה מעליו
ונשקה את מצחו, לחייו וסנטרו. היא נשקה את צווארו פעם, פעמיים,
עד שמצאה את המקום. יובל עצם את עיניו, הוא הרגיש טוב, כל כך
טוב עד שלא יכל יותר ופלט אנחה שבאה מתוך הנאה וכאב. הוא ניסה
לדבר אבל לא יכל ולבסוף גם כשניסה לפקוח את עיניו, הוא לא היה
יכול לעשות את זה יותר.
 עטרת נעמדה על רגליה, ניגבה בסדין את שארית הדם שהתפזר על
הסנטר שלה, התלבשה ויצאה מהחדר. "נו מה?" שאל יניב את עטרת
כשהיא יצאה מהחדר, "טוב לו עכשיו, הוא נח, התעייף המסכן ואני
הולכת עכשיו, תודה על הכל חברה, הייתם נהדרים" אמרה עטרת
והתקדמה אל דלת הבית. "רגע אבל מה עשיתם?" שאל יניב שוב, עטרת
פתחה את הדלת ולפני שסגרה אותה אחריה ויצאה מהבית, אמרה "שום
דבר מיוחד, פשוט הראתי לו את קסם הנשיקה".
 המשטרה חיפשה אותה שלושה חודשים, בסוף הסתבר שהיא נסעה לחו"ל
וחיה עכשיו אי שם בעולם הגדול. אף אחד לא יודע איפה אפשר למצוא
אותה, אבל אםאתם עושים מסיבה ונמאס לכם מהחיים הפשוטים
והרגילים האלה, היא תמצא אתכם, והיא תעשה לכם את המסיבה לבלתי
נשכחת.

       מוקדש לעטרת
                          27/05/03 מ. ארז