עדינה-וי ויינברג / משיכת מכחול |
ניגר אל החיך,
המרווה
צמאוני
פלשת אלי...
אל חיי,
ביקרת בשדותי...
ביום לוהט וחם.
כשמבטינו בלהט
נפגשו...
ללא מלל
הכל אמרו...
כשידייך על
גבי ציירו...
ובעצם הזנב עצרו,
קראתי בשמך בלחישה...
צייר לי עוד...
בבקשה.
ואתה...בלהט
חייכת...
והמשכת
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|