New Stage - Go To Main Page


סיפור אמיתי(עם הרבה מאוד עיוותים)

סצינה 1:
תחילת כיתה י.
אדמונד, אריקה, נדב והדר יושבים בכיתה.
אדמונד: "נו... איפה הגברת כהן? צריך להתחיל כבר ללמוד... איך
שהתגעגעתי אליה... כל החופש רק חרשתי על ג'וחא וסיפוריו עם
החמורים".
הדר: "בטח מאחרת, היא גרה במודיעין, מה אתה רוצה..."
נדב: "מוזר מאוד! אללהההההההווווו אכבר!!! כבר מת ללמוד איזה
גזרה חדשה- אלמהמוזינה או משהו, מחוסרי תנוין, המזה מרחפת...
משהו! תראו חופש שלם בלי גברת כהן- תצרוכת הערבית שלי קטנה.
מסתובב כל הארץ בהופעות של מחולה וכולם שם רק עברית עברית
עברית. צריכים לדעת רק ערבית! צריכים שכולם בארץ הזאת ידברו רק
ערבית! אף שפה אחרת!"
אריקה: "הכלבה, שתמות ותיקבר בקבר הקר ביותר בכל הפלנטה- פויה
עליה! איך שהיא שונאת אותי בכל הלב שלה, שונאת! ומה אני עשיתי?
כלום! פשוט כלום! וזה לא בגלל שאני ערביה! וזה לא בגלל שאני
מתקשה- זה משהו באישיות שלי! כלבה!"
נכנסת לכיתה אישה מבוגרת ממושקפת רזה ואדמונית: "סבאח אלחיר,
שלום כיתה י' אתגר! אנא מועלימתוכום אלג'דידה- מור גדרון".
כולם בתדהמה: "איפה גברת כהן??? היא הבטיחה שהיא תלמד אותנו גם
השנה!"
גב' גדרון: "גברת כהן עזבה את בית הספר ללא התרעה מוקדמת אז
הובאתי מאורט ג'טורקי להחליפה ברגע האחרון. אז אולי תספרו לי
קצת על עצמכם? איפה כולם, מדוע יש פה רק ארבעה?"
אדמונד: "זה בגלל שהם כולם עכשיו ביום גיוסים של הצופים ושל
השמו"ץ. קוראים לעצמם ערביסטים אבל בעצם בסתר קומוניסטים."
גדרון: "לא יפה לדבר ככה עליהם. הבת שלי תמיד אומרת דברים לא
יפים על ילדים בתנועות נוער, אבל אני אומרת לה שאנשים מחפשים
דברים לעשות בחיים בגיל הזה, זה טבעי- עובדה שאתם בחרתם
בערבית".
אדמונד מצביע: "אז אני אדמונד, ואני באתגר כבר מכיתה ח, חובב
מושבע של לשון ופועל... מוסיקאי בזמני החופשי- מנגן על גיטרה,
בס וביאנו".
אריקה: "אני אריקה, ואני ערביה נוצריה מבית צפאפא. עם שורשים
מוסלמיים מהמשולש. לומדת בבית הספר שלוש שנים, אוהבת לעשות
ספורט".
נדב: "אני נדב, רוקד במחולה, מאוד נהנה בערבית..."
אדמונד: "הוא שכח לספר לך את עמדותיו על ערבים."
גדרון: "אילו עמדות?"
אדמונד: "שהוא רוצה לגרש ולרצוח את כולם"
נדב: "לא נכון, אבל אי אפשר לחיות איתם ככה"
גדרון: "טוב חברים, בואו לא נבזבז את הזמן על דיונים פוליטיים.
הבת שלי תמיד אוהבת להיכנס לדיונים, אבל זה אינסופי ולא נגמר.
אז מי את ילדה?"
הדר: "אני הדר, נראה לי שאני מכירה אותך, אמא שלי גם מורה בבית
הספר שלך... קוראים לה גליה, מורה לאזרחות."
גדרון: "כן, גם אני מורה לאזרחות, הבת שלי מאוד אוהבת את אמא
שלך."
הדר: "כן, היא מורה מאוד נערצת!"
גדרון: "טוב חבריה, שמעו... יש לי בעיה עם השעות שלנו אז אתם
תיאלצו ללמוד ביום שישי."
אדמונד: "אין שום אפשרות שלא נלמד ביום שישי? זה בזבוז אדיר של
כסף בשבילי, הרי ההורים שלי לא מרשים לי לנסוע באוטובוסים, רק
במוניות. הם לא יודעים שהסיכוי שאמות בתאונת דרכים הוא גדול פי
3."
גדרון: "הם צודקים. שמע, אתה לא יודע מה זה להיות הורה. אני
מסיעה את הבת שלי לכל מקום כמו נהג לימוזינה, אין מה לעשות-
תבין, הרי אין לך מה לעשות, אין שעות אחרות שתוכלו ללמוד חוץ
מביום שישי אז תיאלצו בכל זאת."
הדר: "אויש... יכול להיות שהרבה לא יוכלו ויפרשו מהאתגר בגלל
זה"
גדרון: "אני אנסה לשכנעם, אבל אין מה לעשות לעתים."

סצינה 2:

כעבור 7 חודשים.
אדמונד והדר אוכלים גלידה יחד.
אדמונד: "מהתחלה ידעתי שיהיו צרות אתה! תראי מה קורה! סוגרים
לנו את הקבוצה וזה הכל בגללה!"
הדר: "די אדמונד, לא יפה... זה לא אשמתה שכולם עזבו"
אדמונד: "בטח שזאת אשמתה! היא סתם מורה גרועה, נותנת טונה
שיעורים גם בתקופות לחץ איומות, בכלל לא למדנו את כל הגזרות
שהיינו צריכים, והיא חירשת ואטומה לגמרי."
הדר: "קודם כל היא לא אשמה שהיא חירשת! דבר שני, היא לא אשמה
שסוגרים לנו את הקבוצה, המדינה במצב קשה! אין כסף לקבוצות של
ארבעה ילדים."
אדמונד: "טוב את תמכת במפלגה שעכשיו בשלטון, אז את תאכלי את
הדייסה שבישלת ואל תגידי לי שהמדינה במצב קשה!"
הדר: "והיא לא אשמה שחברה שלך זרקה אותך לפני יומיים"
אדמונד: "מה לעזאזל הקשר? ובכלל! היא לא זרקה, מה את מקנאה לי
פתאום?
חשבתי שסיימנו את מה שהיה לנו בסדר!"
הדר: "אני ואתה סיימנו בסדר אבל אתה והיא... מה אתה מוציא את
זה על מורות מסכנות לערבית..."
אדמונד: "כי בגללה אני לא אגמור את הבגרות שלי בקבוצת אתגר! לא
בגלל סבתא שלי! סתם מורה גרועה, אפילו מבטא אין לה- לא מבדילה
בין סאד לסין, בין ת'א לסין, בין ט'א לזאי! במקום להגיד
אלד'יני
(ALLATHAINI) בכינוי זיקה בזוגי היא אומרת אלזיני- אלזיני
אלזיני (ALLAZAINI)".
הדר: "אבל היא נחמדה, אל תגיד שלא!"
אדמונד: "גם סבתא שלי נחמדה, אבל בגללה לא נסגרה קבוצת אתגר של
ערבית!"
הדר: "אנחנו חייבים למצוא אנשים שיצטרפו לאתגר ערבית שנה הבאה!
אין סיכוי שתסגר הקבוצה ואנו נלך להיות עם הערביסטים הרגילים-
קבוצה שבקושי יודעת מה ההבדל בין משפט סיפה למשפט סילה!"
אדמונד: "אז קדימה, נאסוף כוחות, אני את נדב ואריקה ונתור את
השכבה! קשה  לי להאמין שנמצא מישהו- אבל אינשאללה, אם שלמה
בניזרי הפסיק להיות דוגמן ונהיה שר, אז גם אנחנו נמצא מישהו
לקבוצה שלנו!"
הדר: "כן! חיים חוזר לאתגר כי הוא יודע שאנחנו צריכים אותו,
והוא החליט להתבגר. אבל לעומת זאת גדי ולי עוזבים- לגדי נשבר
מכל השיעורים האלה- שהם באמת יותר מדי- אבל זאת הערבית וחייבים
להגן על הארץ וללמודה."
אדמונד: "לי הזאת! כזאת פוסטמה, אני לא מאמין שפעם גם אני
הייתי מאוהב בה! שוכבת עם החבר שלה הזה כל הזמן!"
הדר: "הס!  ואתה הרי הרבה יותר טוב, רק מקנא כמו כל בן שעוד
נשאר בתול ורואה אחת שנחשבה למושפלת של השכבה עושה את זה לפני
כולם"
אדמונד: "טועמת את זה לפני כולם, ועוד עם חייל, אני מדגיש"
הדר: "היא חברה טובה שלי, וזה לא רלבנטי לדיון! אני אנסה לשכנע
אותה לא לעזוב אל תדאג!"

סצינה 3:

ב-20 ביוני מועד סיום שנת הלימודים. אדמונד, אריקה, הדר ונדב
מתאספים מוקדם בבוקר בכיתה הריקה.
אדמונד: "טוב חברים! אנחנו עכשיו ארבעה- צריכים לגייס עוד
שישה, עם חמישה יש סיכוי שבכל זאת יפתחו לנו קבוצה שנה הבאה-
ארבעה חייבים לגייס לפחות! לא מעניין אותי מה תעשו! מחר בערב
כולנו נפגשים כאן בכיתה, ומודיעים מה השגנו. אני לא רוצה לראות
אתכם חוזרים בידיים ריקות!
אריקה- את אמנם ערביה ושונאת ללמוד ערבית, ולא נראה לי שזה ממש
מבחירה, ולמרות הסכסוך הקשה בין שני עמינו- אני רוצה לאחל לך
בהצלחה ולבקש שתעשי הכל- אבל הכל בשביל לגייס תלמידים לכיתה
שלנו! שהאל יהיה עמך אינשאללה."
אריקה: "שוקראן, יא אדמונד"
אדמונד: "הדר, עלייך אני יודע שאפשר לסמוך, תחזירי את לי
לקבוצה, לא יודע איך- מצדי תגרמי לה להיפרד מהחבר החייל שלה,
העיקר שתלמד ערבית!"
הדר: "בסדר, יא עזיז"
אדמונד: "נדב, אתה אמנם שונא ערבים מושבע, ובכל זאת ידיד טוב
של אריקה, אך אתה הערביסט הכי טוב במגמה שלנו, ואתה חייב
להשתמש בכישוריך על מנת להשיג לנו תלמידים!"
נדב: "אד'הבו ואנתסירו(אלך ואנצח), יא אדמונד".

סצינה 4:

הדר הולכת לביתה של לי.
נכנסת לבית בזמן שלי שוכבת ומדברת בטלפון עם חברה.
לי: "
So what did you tell him Nony? He actually didn't believe
you had a girlfriend? That's so untrue... I can't believe
it... Oh... a friend came over... I'll call you later
sugar... muah!"
הדר: "היי לי, מה המצב?"
לי: "אחלה, נוני סיפר לי שהמפקד שלו גילה שהוא שוכב עם קטינה,
אבל לא האמין."
הדר: "תקשיבי... הקבוצה שלנו בערבית נסגרת כי אין מספיק ילדים,
את חייבת לחזור, את טובה בערבית ויש לך פוטנציאל גדול מאוד.
עובדה שהיית באתגר עד עכשיו ולא עפת."
לי:  "כי הוצאתי את הנשמה שלי הדר, את לא מבינה  שכל שיעור
בערבית זה כמו 4 שעות של עבודה שקודמת לו... וגם בשיעור אני
בקושי מצליחה לקרוא כי אני נורא עסוקה ואין לי זמן לדבר עם
נוני בטלפון כמעט!"
הדר: "בבקשה! את בכל זאת מצליחה כבר הרבה שנים ללהטט בין כל כך
הרבה דברים שאת עושה, אז ארבע שעות קטנות בשבוע ועוד איזה אחת
על שיעורי בית ואת מסודרת. חמש יחידות בערבית- אחר כך המודיעין
יחזר אחרייך יותר משנוני חיזר אחרייך אי פעם! את יודעת מה זה
להיות במודיעין? זה חלומה הרטוב של כל אמא אשכנזיה בירושלים!"
לי: "אבל הדר, נמאס לי כבר מכל הפעלים והעיתונות הערבית שרק
חוזרת על עצמה- ואני מאוד אוהבת אותך ואת יודעת, אבל אני לא
יכולה לבזבז את החיים שלי רק בשבילך ובשביל שאת תוכלי לעשות
בגרות באתגר. תרדי לקבוצה הרגילה, הם גם עושים חמש, ואפילו
יהיו לך פחות שיעורים."
הדר: "אז בשביל מה הייתי באתגר עד עכשיו? בשביל לעשות בגרות
כמו כולם? סתם בזבזתי שלוש שנים על שטויות..."
לי מחבקת אותה: "הדר... אני נורא מצטערת... יש לי שנה הבאה
בגרות באתגר ביולוגיה, באתגר היסטוריה, באתגר מתמטיקה,
באזרחות, בקומפוזיציה, רסיטל כינור באקדמיה, קבוצת אתלטיקה
קלה, ואני צריכה גם קצת זמן לעצמי ולנוני... ואיך שכחתי את
מועצת התלמידים ואת מגמת תיאטרון- יש לנו איזה 4 הצגות שנה
הבאה! הדר... אני אתפוצץ בסוף ולא תהיה לך לי יותר!"
הדר: "לי... לך יש כל כך הרבה דברים שאת טובה בהם, אני רק עושה
שלושה דברים, וערבית זה מקצוע שנורא חשוב, אם יום אחד יהיה
שלום, לא תרצי לדעת לדבר עם הערבים השכנים שלך?"
לי: "מה את מקשקשת! תראי במי תמכת בבחירות האחרונות! ואם יהיה
שלום ממילא כבר אשכח את כל מה שלמדתי בבית הספר..."
הדר: "למען החברות שלנו... ממילא התרחקנו בשנה האחרונה..."
לי: "זה שטויות! אני קצת עסוקה, מה לעשות, אבל גם את עסוקה
ושתינו די מאושרות, הלא כן?"
הדר: "אני בינתיים כן, אבל בלי ערבית יחסר לי חלק גדול
בחיים."
לי: "אני נורא מצטערת הדר...". מחבקת אותה.

סצינה 5:

נדב מגיע לביתו של גדי, ושל אחיו התאום דוד.
נדב: "שלום גדי"
גדי: "נדב מה אתה עושה פה?"
נדב: "באתי לשכנע אותך לחזור לאתגר ואת אחיך לעלות אלינו-
הקבוצה תיסגר שנה הבאה בלעדיכם!"
גדי: "תשמע. אני גמרתי עם המורה הזאת! היא בטח תתן לי 65, כי
כל פעם כשקראתי היא חשבה שאני טועה מכיוון שיש לה שמיעה של פיל
רוסי באפריקה באמצע מופע רוק של מטליקה."
נדב: "תחשוב עליי, על הדר, אריקה ואדמונד- אנחנו חברים שלך,
לא? לא חשוב לך שנסיים בגרות טובה בערבית אתגר? עם ידע בקוראן
הקלאסי ובתקופת הג'אהיליה?"
גדי: "כאילו זה חשוב לדעת מה זה תקופת הג'אהיליה- התקופה שלפני
האיסלאם, את מי זה בכלל מעניין?  אם אמא שלי לא היתה מכריחה
אותי כבר מזמן הייתי יורד, זה משעמם, ויש לי ג'ודו, מחשבים
ואלקטרוניקה, מקצועות הרבה יותר מעניינים, שגם המורים שם,
בניגוד לכל מה שאי פעם ראיתי עם גברת גדרון הזאת- אשכרה יודעים
לשמוע דברים! לא יאמן הא?"
נדב: "נו בחייאת, ואיך אתה יודע שהיא תלמד אותנו שנה הבאה?  
ואל תביא לי תירוצים שיש לך מקצועות יותר חשובים. אני במתמטיקה
אתגר ובכל זאת עמדתי בעשר דפי עבודה בשבוע שהיא נתנה לנו."
גדי: "טוב, כי נראה לי שנולדת ערבי והופרדת מהוריך בלידה- זה
בא לך בקלות, אתה בטח בסתר כבר יודע את גזרת ל"ו והמורכבים עוד
לפני שבכלל למדנו את זה. אתה בטח כבר יודע לקרוא ספרים שלמים
בערבית, לא כולם כמוך, מה לעשות."
דוד נכנס: "נדב! מה אתה עושה פה?"
נדב: "באתי לשכנע אתכם לחזור לאתגר ערבית"
דוד: "אין שום סיכוי שתשכנע אותי, אין לי זמן לזה, וזה סתם
מקצוע מיותר"
נדב: "מיותר? הערבים עומדים עלינו לכלותנו בכל רגע! אתה לא
מבין את זה?!! הם עושים פיגועים כל יום ומשטים בראשי הממשלה
שלנו כאילו היו ילדים קטנים שבולעים סוכריות מאנשים זרים
ברחוב! אנחנו חייבים להגן על העם שלנו! על המדינה שלנו! לפני
שהיא תפסיק להתקיים מרוב שמאלנים כמוכם! בשביל זה אנחנו צריכים
לדעת עליהם הכל, להיכנס לראש המטונף שלהם וללמוד את השפה שלהם.
למנוע פיגועים, לחשוב כמוהם, רק ככה נוכל לנצח אותם. ואתם, מה
אתם? יושבים פה ו"אין לכם זמן"... עוד מעט כשנהיה כולנו בים,
יהיה לכם הרבה זמן אתם יודעים?"
דוד: "די, די, גזען מסריח. ולך בכלל אין זכות להיות גזען...
פייגלה"
גדי משחק במחשב בינתיים: "לא יפה..."
דוד: "אף אחד לא ילכלך פה על שמאלנים."
נדב: "שתוק! זה לא הזמן עכשיו לדבר על הומואים, אל תתחמק לי
עכשיו- דוד, אתה טוב בערבית, אתה יודע הכל- ניקוד סופי, כל
הבניינים פיקס ויש לך ראש טוב ללשון ולתחביר- אז מה הבעיה שלך
לעשות את הכל, רק בשפה שנראית אחרת אבל היא בעצם כמעט אותו
הדבר???"
דוד: "פייגלה."
נדב: "עזוב שטויות נו! בסך הכל ארבע שעות מסכנות בשבוע תשב
בשיעור ותלמד! תגן על המדינה!"
דוד: "פייגלה. אני בניגוד לכל המודיעיניקים הג'ובניקים, שכולם
סיסים כמוך שכל היום יושבים במשרד ועושים ביד בין טלפון לטלפון
הולך להגן באמת על המדינה, להיכנס לבתים של זקנות בג'נין ולחפש
שם חומר נפץ, אז אתה אל תספר לי על הגנת המדינה."
נדב: "יש אלף כמוך, צריך אנשים עם מוח, לא עם כוח!"
דוד: "אנשים עם מוח... פייגלה! פייגלה! אתה סתם פייגלה! אני
שוחה כל יום בשבוע 3 שעות, עושה 300 בטן כל יום ו-100 שמיכה.
100 אחוז יהיה לי פרופיל 97 ואלך לאיזה סיירת, ואתה תשב במשרד
שלך ותתרגם רשימות קניות של ערבים לעברית ומדי פעם תמצא איזה
"קופסה" שערבים שולחים ותחשוב שזאת פצצה."
נדב: "אתה תשתוק עם הפייגלה שלך! רק כוח הולך איתך הא? אני לא
הומו דבר ראשון! שטויות במיץ אדום מדם של עגבניות!"
דוד וגדי: "ונדב ההומו! ונדב ההומו ונדב הבן זונה!"
מתחילים לרקוד סביבו: "ונדב ההומו! חונה ברברס, מרמה בדמקה,
אוכל עכוזים..."
נדב: "בואו נעשה הסכם? אני אגיד לכם אם אני הומו או לא ואתם
תחזרו לאתגר?"
דוד    וגדי מתייעצים בלחש ומסיימים.
דוד: "טוב... בסדר... זה שווה שנתיים שלמות רגעים כאלה..."
נדב: "טוב... אני הומו ועשיתי את זה."

סצינה 6:
אדמונד עומד במסדרון בית הספר וקורא במגאפון: "הקשיבו הקשיבו,
עותקים חינם של השיר שהקלטתי עם להקתי "יענקל'ה והחשמלאים"-
"הצילו את מגמת הערבית". אני מצוטט ביקורות מכל העיתונים:
"הארץ- שיר נהדר על נושא כאוב וחשוב.", "ידיעות: השיר הראשון
החינוכי של הלהקה הזאת", "מעריב: מזכיר את מופע הצדקה למען
בנגלדש ואת מופע הצדקה למען כוחות ההצלה בגראונד זירו בניו
יורק... אבל הפעם מדובר באסון עולמי של ממש- איום על סגירתה של
מגמת ערבית מתקדמת בעקבות המצב הכלכלי הקשה."
הקשיבו! היום בשעה 13.10 הלהקה שלי תופיע ברחבה עם השיר הזה-
שיר מקורי, והמסר היותר חשוב- אתם חייבים להציל את המגמה! אני
אעשה אישית כל מה שתרצו, רק תצטרפו לאתגר!!"

בשעה 13.10. רכזת השכבה מציגה: "שלום שכבה י', כידוע, הקיצוץ
הכלכלי מרחף גם מעל בית ספרנו, וקבוצת האתגר של לומדי הערבית
בסכנת סגירה. הם חייבים לגייס עוד 6 ילדים חדורי מוטיבציה.
אדמונד ולהקתו- אדמונד איך קוראים לכם?"
אדמונד: "יענקל'ה והחשמלאים"
רכזת: "יענקלה והחשמלאים הקליטו במיוחד שיר קריאה לעזרה, ואני
מקווה מאוד בשבילם שהשיר יצליח להשפיע עליכם ולגרום לשישה
ילדים להירשם לערבית אתגר על מנת להשאירה פתוחה. אז קבלו אותם
בבקשה..."
מחיאות כפיים.

הלהקה עולה לבצע כשאדמונד שר:

"שלוש שנים השקענו
עמל רב בידינו טמנו
וכעת צריכים אנו עזרה
כי רבים הפורשים
ומועטה השמחה

פורשים רבים מערבית
מעדיפים לשבת בבית
לאכול גרבר עם כפית
לכן הקלטנו תקליט

יא אללה סאעדנא מן פדליקה(אלוקים עזור לנו בבקשה)
נורידו אן נסתמירו דיראסת אלערביה (אנו רוצים להמשיך ללמוד
ערבית)
אבל אף אחד לא רוצה חוץ מאיתנו
וזה חשוב לנו, אפילו הבאנו שיח' מבקה א-שרקיה (הקלידן מחופש
לשיח').

יוראדירונא אלמוראדירין(עוזבים אותנו העוזבים)
ואיך נדע מי הולכים לבצע פיגועים?
יד'הבו ולא ירג'עו (הולכים ולא חוזרים)
אחרי שהשקענו שלוש שנים, ככה אותנו סוגרים?"

מבצעין את השיר ומקבלים תשואות רמות.
אדמונד: "חופש נעים אנשים! והצילו את אתגר ערבית! זאת שפה
חשובה!"

סצינה 7:

אריקה באה ליזיד.
יזיד שוכב על מיטתו ומשחק עם כדורסל קטן מפלסטיק.
אריקה: "יזיד, תשמע, אתה חייב לבוא לערבית אתגר, אבא שלי יהרוג
אותי אם הקבוצה נסגרת."
יזיד: "נראה לך שאני חוזר לשם? ממילא אני יודע לקרוא בלי
ניקוד, אז מה אני צריך לדעת מחוסרי תנוין וכל מיני שטויות שלא
עוזרות לי בשום דבר בחיים. אבא שלי סוחר מזכרות וזה גם מה שאני
אהיה, אני לא צריך להיות איזה פרופסור בשביל להצליח בחיים-
תראי איזה בית יש לי. אבא שלי יודע, שערבי לא צריך להיות
פרופסור בשביל להיות עשיר בישראל. ערבי צריך להיות משת"פ
ולסחור עם חו"ל."
אריקה: "אתה חתיכת בוגד בן שרמוטה, אתה חוזר לאתגר, זה שאבא
שלך משת"פ בן זונה שעוזר ליהודים המסריחים, לא אומר שאתה יכול
ככה לדפוק אותי. היינו בגן יחד יזיד, בחייאת"
יזיד: "וגם עם סבתא שלי הייתי בגן, וגם עם עזמי בשארה. לכי,
לכי, אחרי מה שעשית לי בכיתה ח אני לא עושה לך טובות. שנתיים
עכשיו אני אתרגם משפטים לעברית כמו איזה יהודי כלב שהולך
למודיעין? הצחקת אותי כמו אריק שרון כשהוא אמר שצריך לסיים את
הכיבוש."
אריקה: "אה... אז זה קשור לכיתה ח'? מה אתה רוצה, שקל? זה היה
לפני שנתיים... היית בן ארבע אז, לא שעכשיו אתה יותר בוגר...
כל הזמן רק היית איתי בשביל לגעת..."
יזיד: "לגעת... כן בטח... להחזיק ידיים לא יכולתי איתך, עללק
נוצריה חילונית"
אריקה: "אני לא רוצה להגיד איפה רצית להחזיק את הידיים
המגעילות שלך, טינופת"
יזיד: "הטינופת שאת רוצה שילך לערבית אתגר היהודי שלך. אני
באמנות- וזה מה שאני אהיה. אני אהיה אמן ואני אראה את עוולות
הכיבוש מזווית עיניו של ילד פלשתינאי שגדל בצלו של הכיבוש
הישראלי הארור."
אריקה: "ילד פלשתינאי, עללק, יושב לך בבית עם הסוני ושומע
אמינם... ילד פלשתינאי... אם לילד פלשתינאי היה פי מאה פחות
ממה שיש לך הוא היה מאושר."
יזיד: "כן, מדברת פה אריקה, זאתי שאין לה ארון בגודל של בניין
דירות, אריקה, שאבא שלה לא רופא מיליונר... מדברת פה אריקה,
הענייה שבעניים, החלשה שבחלשים, האכבר של המקופחים... מה
שאת... מתחילה איתי על ילדים פלשתינאים."
אריקה: "עזוב אותך עכשיו מהריבים ומהקשקושים, תעשה לי טובה,
אני מצטערת שלא נתתי לך לגעת בי אז... נו תבוא כבר ללמוד
ערבית... אתה ערבי... זה חלק מהמורשת שלך..."
יזיד: "חלק מהמורשת... כן... כשאיזה מורה יהודית מלמדת את
זה... ההתנצלות לא מתקבלת..."
אריקה: "נו יזיד... מה אני יכולה לעשות בשבילך שתלך לקבוצה
הזאת? יהרגו אותי אני אומרת לך... לא יאמינו לי שהקבוצה נסגרה
בלי קשר אליי"
יזיד: "יש דבר אחד שאת יכולה לעשות אבל את בטח לא תסכימי..."

סצינה 8:

ערב ה-21.6.
אדמונד, הדר, אריקה ונדב בכיתה.
אדמונד: "נו חבר'ה... מה נהיה?"
הדר: "צר לי להגיד זאת אסדיקאי אלאעזא(חבריי היקרים) אבל
נכשלנו במשימה..."
אדמונד: "מה נעשה... אפשר רק להגיד שכל אחד עשה את המיטב
שלו..."
נדב: "עללק עשה את המיטב!!!!!! אני הודיתי שאני הומו ועכשיו כל
השכבה יודעת ובסוף גדי ודוד לא חוזרים למגמה! שני בני זונות!
שימותו ויקברו ושיפול עליהם פסנתר ושיבוא איזה עלי באבא
ויקתלוהום."
הדר: "וואי.. נדב אני לא ידעתי.. אני נורא מצטערת..."
נדב: "כן... אדמונד... באמת... נורא השקעת... אז הקלטת וכתבת
איזה שיר מזויין... למי בכלל איכפת???!!"
אריקה מושפלת: "כולכם תשתקו! קחו סכין ותחתכו את הגרון שלכם!
אני לא יודעת מה עבר עליי אתמול בערב... אני נתתי את הדבר הכי
יקר שהיה לי בשביל הקבוצה הזאת ובסוף הסתבר שנוצלתי על ידי
מניאק... ואם ההורים שלי מגלים שעשיתי את זה אז הם יהרגו אותי
עוד פי שניים ממה שהם היו הורגים אותי גם ככה כשהקבוצה הייתה
נסגרת...."
אדמונד: "וואי... לקחתם את זה הרבה יותר קשה ממני... אם היתה
לי מישהי להקריב את הבתולין שלי בשביל שתבוא לקבוצה אני מבטיח
שהייתי עושה את זה."
הדר: "חרמן..."
נדב: "זה לא משנה... כולנו נדפקנו עכשיו... למרות שאני ואריקה
יותר... אולי אני אעבור לבית ספר אחר שלא ידעו שם עליי
כלום..."
חיים לפתע מגיע לכיתה עם עשרה אנשים אחרים ומכריז: "שנה הבאה
יש כיתת ערבית אתגר!"
אריקה מתעלפת. כולם נדהמים ונדב הולך לטפל באריקה.
אדמונד: "איך עשית את זה חיים??????"
חיים: "פשוט מאוד... התקשרתי לכמה חבר'ה ואמרתי להם כמה כיף
ללמוד ערבית- והם הסכימו."



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 9/7/03 11:47
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
פאן פיטרסון

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה