[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







חוה קליימן
/
גבריאל - פרק ראשון

גבריאל היא עוד אחת - עוד אחת ממסדר של בנות לא מיוחדות.
שיער חום ארוך, חלק, וגולש. עיניים גדולות, תמימות שמראות על
הרבה טוב לב. רזה אבל אף פעם לא הולכת עם בגדים צמודים, כך היא
החליטה עוד משכבר הימים.
דבר אחד היה לה, היה לה קול מדהים שאין כמותו כמו יופיו של
ברבור עדין ואצילי, קול שאין לאף אחד אחר, רגיש ואמיתי.
אבל גבריאל צנועה, היא אף פעם לא עשתה איתו כלום, מלבד אולי
לשיר באמבטיה, היא ביישנית ומעולם לא העזה להיפתח לפני זרים.
גבריאל היא הילדה הזו בצד, שאנשים לא מבינים אותה, אין לה ממש
חברים.
רק אחת, יחידה ונאמנה לה יש ושמה שרית.
שרית דווקא לא שקטה, ממש לא, היא מאוד חברתית מוקפת תמיד
בחברים, ואנשים שיזמינו אותה למסיבות ,הופעות ושאר בילויים.
שרית לא רזה היא דיי מלאה, אף פעם לא הולכת ללא מחשוף (ולילדה
יש מה להראות), עיניים בהירות מאוד יש לה - לפעמים הן
מאיימות.

יום ראשון, שעה חמש אחה"צ, כולם כבר בבית מול הטלויזיה.
גבריאל ישנה, הטלפון צלצל והעיר אותה.
גבריאל: "הלו? מי זה?"
מסתורי: "אני רוצה לפגוש אותך."
גבריאל: "מי זה?"
מסתורי: "תהיי ביום חמישי, בפארק אבן צור בשעה 6"
גבריאל: "אבל מי זה?"
השיחה נותקה

גבריאל חזרה לישון, בעודה תוהה מהו הטלפון המוזר הזה.
יום למחרת שוכחת כבר שהתרחשה השיחה.

בית ספר יום שני...
שרית ניגשת לגבריאל בידה מחזיקה סכין גדולה...
גבריאל: "למה את מחזיקה את הסכין הזאת"
שרית: "כי אני באה להרוג אותך וגם את הכלב הקטן שלך"
הדם השפריץ החוצה...
ביי גבריאל!! DIE !!
קול תרועת חצוצרה נשמע...

המורה לדרמה מוחאת כפיים.
המורה: "כל הכבוד בנות עבודה מעולה"
הבנות: "תודה עבדנו המון כדי שהקטשופ ישפריץ ככה"
יוצאות משיעור דרמה...
מדסכסות בינן איך הלך...
שמחות ומרוצות מעבודתם חוזרות הביתה.

גבריאל מתקשרת לפלאפון של שרית...
החבר של שרית: "הלו?"
גבריאל: "אפשר את שרית?"
החבר של שרית: "מי זו? גבריאל?"
גבריאל: "כן."
החבר של שרית: "ששררררריתתתתתתת החברה..." (ומשם לחשושים)
שרית: "היי גבריאל, מה נשמע?"
גבריאל: "מי זה היה?"
שרית: "זה היה בן"
גבריאל: "אהה, החבר החדש..."
שרית: "כן, הוא כזה חמוד!"
- הסופרת מקיאה מעודף האיכסה של הסיפור
גבריאל: "אני צריכה לדבר אתך"
שרית: "אני קצת עסוקה"
לחשושים מבן שוב נשמעים... "תסיימי כבר. היא סך הכל..."
שרית: "אני אתקשר אלייך מאוחר יותר, מבטיחה."
שרית לא התקשרה.

בוקר יום שלישי...
שביתה... - המורים החליטו שהמשכורת שלהם קטנה מידי ולכן הם
רוצים העלאה של שקל לשכר (בשבוע).
גבריאל מקבלת שוב טלפון...
גבריאל: "הלו?"
שרית: "היי. מצטערת שלא התקשרתי"
גבריאל: "זה בסדר, היית עסוקה..."
שרית: "רוצה שאני אבוא אלייך ונדבר?"
גבריאל: "סבבה אין בעיה"

שרית באה לגבריאל...
גבריאל נזכרת בשיחה המוזרה שקיבלה יום ראשון.
מספרת הכל לשרית...
שרית אומרת לה אל תדאגי...
בטח מישהו סתם רוצה לעבוד עלייך.
גבריאל: "אולי"
והיא נעלבת מאוד, החברה שלה לא יכולה בכלל לעלות על דעתה
שמישהו ירצה אותה, ויתחיל איתה...
מכינות יחד שיעורים...
גבריאל משחקת במחשב, במשחק האהוב עלייה...
יוצאת לריצה כמו בכל יום שלישי עד שעה 23:00.
מתפרסת על המיטה ונרדמת.
מתעוררת באמצע הלילה מגוש פרווה שנתקע לה בגרון.
הכלב שלה החליט להירדם לה יותר מידי קרוב לפרצוף...
ויש לו נשירה...

יום רביעי בית ספר...
גבריאל רואה את שרית...
גבריאל: "שרית !! מה קרה לך?!"
שרית: "מממממ...טיגנתי אתמול ביצה ו...ממממ... היא נחתה לי על
הפרצוף ועכשיו... אין לי ממש פרצוף"
גבריאל, כדי לקטול אותה מייסוריה, לוקחת שולחן קרוב ומרסקת על
ראשה, והדם שוב השפריץ ועולה עד לקומה השנייה.

המורה לדרמה מאושרת עד הגג.
המורה: "יופי בנות, ניכר שהבנתם כיצד מכינים את סצנת האימה.
אתן מקבלות 100 לסמסטר הזה. המשיכו כך"
הבנות שמחות שיש להן ציון טוב.
היום בשעה 14:00 יש בחינה לסולן/ית ללהקה של גיורא "חול חם"
גבריאל לא הולכת...
אין לה אומץ...
למרות שהיא בטוח תתקבל...

גבריאל הגיעה הביתה...
"נטמן !!!"
"מיצי תקועה על העץ"
"זה לא מיצי"
גבריאל מכבה את הטלויזיה...
מכינה שיעורים ברקע מתנגן הדיסק של Queen... (הלהקה שהיא הכי
אוהבת).
מנגנת קצת על הפסנתר הישן שלא יצא לה יותר מידי לגעת לאחרונה.
אמא מגיעה... מחייכת אליה ואומרת: "למה הפסקת?, את מנגנת כל-כך
יפה".
גבריאל: "לא יודעת, אין לי זמן לזה..."
שרית דופקת בדלת.  גבריאל פותחת את הדלת שרית בוכה.
שרית מספרת לה שאבא שלה חטף התקף לב והיא לא יודעת מה לעשות...
או איך להגיע לבית החולים כי אמא שלה נסעה איתו באמבולנס.
גבריאל מרגיעה את שרית.
מזמינה לה מונית לבית החולים, ומשלמת עלייה.
היא מלווה אותה למטה... מנסה כל הזמן לעודד ולהגיד "עוד תראי,
יהיה בסדר".
גבריאל חוזרת הביתה מקבלת שוב טלפון...
גבריאל: "הלו?"
מסתורי: "את לא שוכחת אותי מחר."
גבריאל: "אולי תגיד לי מי אתה?"
מסתורי: "את תראי מחר..."
גבריאל: "רגע אל תנתק"

השיחה נותקה.

שוב סדר יום רגיל גבריאל נרדמת ומגיע יום.

יום חמישי בבוקר...
גבריאל דיברה עם המחנכת והסבירה לה למה שרית לא הגיעה...
כל הכיתה הסכימה לנסוע לבקר את שרית יום שישי ישר אחרי בית
ספר...
נגמר כבר בית הספר, כבר צהרים, היא מתכוננת כמו שכל נערה אחרת
שלא יודעת מה מצפה לה בפגישה כזו.

השעה הגיעה גבריאל מחכה והיא רואה פתאום את...

פה נגמר הפרק הראשון בסדרה של פרקי סאטירה על אופרות הסבון של
היום. או עוד משהו בסגנון, יומן של נערה מתבגרת...
תהנו.... או תרדמו באמצע כמו כל אחד אחר :)
תגובות יתקבלו ביותר משמחה
תודה רבה לאנדראה, שעזרה לי להרדים את גבריאל, וניסתה לרצוח
דמויות ראשיות...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
פועל רומני עם
אשרת עבודה מחפש
עבודה.
משקלים עד
שמונים קילו
פיגומים לא
בטיחותיים
לשרוק לבלונדות
ברחוב
שכר מינימום

לא עושה חלונות





הפועל הרומני.


תרומה לבמה




בבמה מאז 10/4/04 11:57
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
חוה קליימן

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה