9.6.03
איך מתגברים על בגידה של הידיד הכי טוב שהיה לך אי-פעם?
איך לעזאזל אפשר להתגבר על העובדה שהבן-אדם שנשבע לך שאת והוא
תמיד תישארו ביחד ולא משנה מה, שהבן-אדם שאמר שאת המלאך הקטן
שלו, שהבן-אדם שתמיד היה מספר לך על כמה שרע לו, שהבן-אדם שהכי
סמכת עליו בעולם, אותו בן-אדם תקע לך את הסכין הכי חדה שיכולה
להיות ישר בתוך הלב, בלי רחמים, בלי להתחרט, הוא פשוט שלף סכין
וקלאק... ישר לתוך הלב?
איך מתגברים על התנפצות של אשליה לרסיסים?
איך לעזאזל אפשר להתגבר על העובדה שחשבת שהאהבה הראשונה שלך
הוא הבן-אדם הכי טוב בעולם, הבן-אדם הכי ישר והגון, הבן-אדם
שאמר שאיתך הוא הכי פתוח בעולם, שאותו בן-אדם שחשבת שהוא מלאך,
אותו בן-אדם שגרמת לכולם להאמין שהוא באמת מלאך שירד עלינו
מהשמיים, הוא אותו בן-אדם ששבר לך את הלב לשני חצאים והיה גאה
בזה, היה גאה בעובדה שהוא גרם לילדה שלא עשתה לו שום-דבר רע
בחיים שלה לשבת בבית ולרצות לגמור עם הסיוט הזה שנקרא חיים,
איך לעזאזל מתגברים על דבר כזה?

עד לפני שעה האמנתי שהתגברתי על הכל, שהכל נשאר מאחוריי, שהכל
רק זיכרון שעטוף בקטיפה שחורה ושכבר מזמן התחלתי חיים חדשים
מצויידת במוסרי השכל, עד לפני שעה...
לפני שעה דיברתי עם המלאכית הקטנה שלי בטלפון, סיפרתי לה שרועי
שלח לי הודעה והייתה לי התפרצות רגשות כזאת ענקית, בכלל לא
חשבתי שאני עדיין יכולה להתפרץ בצורה כזאת... מסתבר שטעיתי...
המלאכית הקטנה ניסתה לעודד אותי, האמת היא שהיא ממש הצליחה, לא
אמרתי לה כמה היא הצליחה לעודד אותי, אבל היא הצליחה, אבל את
מה שהיה לי עמוק עמוק בלב לא סיפרתי למלאכית, לא רציתי
שהמלאכית תדע שהחברה הכי טובה שלי היא חולת-נפש ברמה, לא רציתי
שהמלאכית תזרוק לי את הטלפון בפנים. המלאכית שלי היא הקרן-אור
שלי ואני לא מתכוונת לאבד אותה, אפילו לא בשביל רועי!

ומה כבר יכלתי להגיד למלאכית?
שהחברה הכי טובה שלה היא חולת-נפש ושבעצם היא עדיין לא התגברה
על הפגיעה של שי ודני בה?
שהחברה הכי טובה שלה כל-כך מפחדת לחזור על טעויות שהיא עשתה
בעבר, למרות שהיא אפילו לא יודעת במה היא הייתה אשמה למרות
שלטנגו צריך 2, שהיא עד כדי-כך מפחדת שהיא מחפשת בכל אחד משהו
שיזכיר לה ולו בטיפה את דני או את שי?
שהחברה הכי טובה שלה רבה עם הידיד הכי טוב החדש שלה בגלל שהיא
הכניסה לעצמה ג'וק לראש שהוא יותר מדי מזכיר לה את שי, למרות
ששי היה מת להגיע לקרסוליים של ליאור, למרות ששי בחיים לא אהב
אותה כמו שליאור אוהב אותה?
שהחברה הכי טובה שלה מפחדת שהיא לא יודעת לאהוב. ש-2 האנשים
שהיא חשבה שהיא אהבה אותם אחד מהם התברר כאובססיה, ככל דבר פרט
לאהבה, והשני... השני היה משהו לא מוגדר, אולי הוא היה אהבה,
אבל מה שבטוח שרוב הרגשות שהרגשתי כלפי דני היו משיכה
ואובססיה, בטוח באיזשהו מקום הייתה שם אהבה, אבל הרוב היה
אובססיה ותשוקה, לא הדבר האמיתי...
ושהיא מפחדת שגם רועי הוא לא אהבה, אלא עוד דבר שיכול להיות
הכל פרט לאהבה?
שהחברה הכי טובה שלה מפחדת מעוד אכזבה, למרות שהיא יודעת שהיא
לא תתאכזב, היא בכל-זאת יושבת ובוכה על "מה יקרה אם..?"
שהחברה הכי טובה שלה היא מטורפת שחייבת להגדיר הכל, שחייבת
שהכל יהיה מתוכנן מראש למרות שהיא מעדיפה ספונטניות?
איך אפשר להסביר דבר כזה למלאכית?

אני יודעת שמחר בבית-ספר הדבר הראשון שאני אעשה זה להראות
למלאכית שלי את מה שכתבתי, לא יודעת למה, זה מין הרגל כזה
אצלי- להראות לה את כל מה שאני כותבת. לא משנה מה, היא תמיד
רואה את היצירות שלי.
אז אני בטוחה שהתגובה שלה תהיה: "יש דברים שלא צריך להגיד, יש
דברים שמבינים בלי מילים".
ועכשיו יתווסף לי עוד פחד- שהמלאכית הקטנה שלי תלך, תלך ולא
תחזור לעולם, כי מי רוצה להיות בקירבת חולי נפש?

והם עוד אומרים שאני פרנואידית...