אהבתי אסורה, סותרת את הכל
מוחקת מחשבה, מתחפרת לי בחול.
מדמיינת את הפנים ומייד מתנערת,
צריכה למחוק, בלב מצטערת.
כשרואה את הגוף רוצה רק לגעת,
סוטרת לעצמי, יחשבו אני משוגעת.
אני הולכת אחרי הפנים,
נמשכת לאופי, נמשכת למבטים,
ושוב הראש מוחק, לא מרשה לי לדמיין
והלב צוחק, עומד בצד ומתבונן.
ראשי לא מבין, למה אחרי הלב הולכת
גם אני לא מבינה ומיד מתרחקת,
אך כמו מגנט צצות המחשבות
רואה בתוך ראשי את אותן התמונות.
זה לא ייגמר, זה לא ייפסק
הראש מתעצבן, מוחק ומוחק.
אהבתי אסורה, צריכה להיגמל
מהאש הבוערת עליי להינצל.
מה יגידו, מה יחשבו, אסור לי להסחף
צריכה לעשות מה מקובל, הלב שוב מתעלף,
זקוקה לשפתיים לעשות בי הנשמה
כשרואה אותן רועדת, וכולי אדומה,
להתחמק מאהבה, להתחמק מרגשות
זה לא אפשרי, מספיק עם השטויות.
לא מעזה לומר את האמת,
מעדיפה פשוט לשתוק,
אוהבת, חושבת, זה מנוגד ל"חוק".
במקום סתם לברוח, במקום להתחמק
אולי אתמודד, (הלב שוב צוחק),
וכן הוא צודק, איני מסוגלת
רואה רק הדמות וכולי נבהלת.
נקלעתי בטעות לבעיה חמורה,
דרך ללא מוצא, אהבה אסורה.