מיכל הביטה סביבה אך לא הצליחה לראות כלום. חושך הקיף אותה
ואישוניה עדיין לא התרגלו אליו. "זאת הפסקת חשמל!" שמעה את
גיא, אחיה הגדול, צועק מהחדר השני. הוא היה שם עם לינור, החברה
החדשה שלו. היא היתה יפייפיה, כמו כל שאר החברות שהיו לגיא...
גיא עצמו היה חתיך עולמי!, הוא היה אחד השמיניסטים המקובלים
ביותר בתיכון וכל הבנות היו דלוקות אליו והעריצו אותו. מיכל לא
אהבה את זה. היא תמיד קינאה בו, למרות שלעולם לא הודתה בכך.
היא תמיד הרגישה שהוא המלאך והיא השטן במשפחה. גיא באמת היה
מלאך, הוא היה האח הכי טוב בעולם!!! וגם הבן הכי טוב והחבר הכי
טוב...
ולכן מיכל לא יכלה להתנכל לו או לשנוא אותו. הוא היה טוב מדי
וזה גבר על קנאתה שנחבאה בפינה קטנה בלבה. "מיכל" לחש באוזנה
יניב, מיכל נרתעה לרגע, היא נבהלה מקולו כי היא היתה שקועה
במחשבותיה ושכחה מנוכחותו של יניב. יניב היה החבר שלה, הוא לא
היה מדהים ביופיו אבל נראה דיי טוב, לפחות כך מיכל חשבה. היא
תמיד חשבה שהוא נראה בסדר גמור ולא הבינה איך הוא יוצא עם
מכוערת כמוה. "מה?" שאלה מיכל, גם היא בלחש, היא לא הבינה למה
הם מתלחששים אך לא יחסה לכך חשיבות. "אני אלך להביא את המנורת
חירום כדי שיהיה לנו אור. ולראות מה עם גיא ולינור בחדר השני"
אמרה מיכל, היא לא הבינה למה גיא לא הביא לה מנורה עדיין אך
כעבור כמה רגעים של חשיבה, חשבה שאולי הוא ולינור היו באמצע
משהו והיא לא רצתה להפריע... "לא! אל תלכי. תשאירי חושך אני
אוהב את זה ככה. חוץ מזה אני לא רוצה להשאר בחושך לבד." אמר לה
יניב, מיכל לא התלהבה כל כך מהרעיון אך לא התנגדה כי נזכרה
בגיא ולינור ונשארה יושבת על מיטתה לצידו של יניב. לפני
שהתחילה הפסקת החשמל היא ויניב ישבו בחדרה, שמעו מוזיקה ודיברו
בינהם. כמו כל ערב יום שישי משעמם ללא מסיבות או סרטים טובים
בקולנוע. היום דווקא היתה מסיבה אבל הם לא כל כך רצו ללכת.
המסיבה היתה של רעות, האקסית של יניב, אבל מיכל לא רצתה ללכת
וגם יניב לא כל כך התלהב מהרעיון אז הם החליטו להשאר בבית.
מיכל חשה בנשימותיו המדגדגות של יניב על צווארה, הוא נשק לה
בעדינות. אלו היו הנשיקות שלו, כל כך רכות ועדינות, שרק לפעמים
היו הופכות לתוקפניות יותר אך עדיין נשארו טעימות וכייפיות.
מיכל אהבה את יניב מאוד, הם היו כבר חודשיים יחד והיא היתה
מאושרת לצידו. זה נראה כאילו גם הוא מאושר איתה, ואוהב אותה.
הוא לעולם לא לחץ עליה לעשות דברים שלא רצתה ולא הראה עניין
במין מסוג כלשהו עד לערב הזה.


הם התנשקו בעדינות ובאיטיות ומיכל הרגישה בידו של יניב מלטפת
את עורפה ולאט לאט עוברת דרך גבה הישר עד לירכה הרכה. היא היתה
לבושה בחצאית גינס אך למרות הבד העבה חשה במגע החמים של ידיו.
הם נשכבו לאט על מיטתה ביוזמתו של יניב והמשיכו להתנשק "אני כל
כך אוהב אותך" לחש לה יניב. מיכל עדיין לא קלטה מה קורה. היא
לא הבינה מה הם עושים עד לרגע שהרגישה את ידיו של יניב מלטפות
את גופה הצחור הוא  פתח במיומנות את כפתורי חולצתה, ניתק את
פיו מפיו לאחר זמן רב שהתנשקו והתחיל לנשוק לצווארה "את כל כך
יפה" ואז ירד לשדיה המפתים ולבטנה הרכה "אוי את מדהימה, את כל
כך יפה, אני אוהב אותך". מיכל נבהלה, היא לא ידעה מה לעשות ולא
היתה בטוחה שהיא מסוגלת לזוז אפילו. היא אהבה אותו אך לא היתה
בטוחה אם היא מוכנה לעשות דברים כאלו. היא לא הבינה למה יניב
חושב שהיא יפה, איך הוא מסוגל בכלל לגעת בה. "די יניב, אני לא
רוצה" אמרה כשהרגישה את ידיו מלטפות בעדינות את ירכיה החשופות
והבינה שהיא חייבת לעשות משהו לפני שיקרה משהו ששניהם יצטערו
עליו בסופו של דבר, או לפחות שהיא תצטער.
"ברור שאת רוצה" ענה לה יניב "למה שלא תרצי?!"
מיכל התפלאה, היא היתה בטוחה שיניב יעצור ברגע שתגיד לו לא,
"יניב די! אני לא רוצה" אמרה שוב. יניב נעצר לרגע הוא הסתכל
עליה, עיניו התכולות המדהימות שתמיד טבעה בהן ותמיד האירו את
החדר וגרמו לה הרגשת חמימות והגנה היו קרירות כרגע. הוא כעס.
"מה זאת אומרת לא? את לא אוהבת אותי?" שאל, עדיין לוחש אך כבר
לא עם הרכות שהיתה קיימת בלחישותיו כמה דקות קודם לכן הפעם
קולו היה תקיף יותר. "אני לא מוכנה לזה עדיין. ברור שאני אוהבת
אותך. אני אוהבת אותך יותר מאת עצמי, וזאת הבעיה. אני לא יכולה
לעשות את זה עדיין." יניב לא חזר לגעת בה. הוא התיישב לצידה על
המיטה ואמר עדיין בכעס "אין דבר כזה לא מוכנה! יש לא רוצה!"
מיכל לא הבינה אותו, מי זה?! זה היניב החמוד שלה? היא היתה
בטוחה שהוא יבין אותה ולכן ניסתה להסביר שוב... "לא נכון! אני
לא מרגישה שזה נכון לעשות את זה עכשיו. אנחנו נצטער על זה אחר
כך. חוץ מזה לאן אתה ממהר?!
יש לנו את כל הזמן שבעולם. למה אתה כל כך לחוץ?" היא לא הבינה
"ואני מרגיש שאנחנו כן צריכים לעשות את זה עכשיו.
אני לא לחוץ אני פשוט כל כך אוהב אותך ואני רוצה להראות לך את
זה בכל דרך אפשרית." אמר "אני לא צריכה שתראה לי את זה אני
יודעת את זה וגם אני מרגישה ככה כלפיך. אבל אני... אני פשוט לא
מוכנה" היא ניסתה שוב אך ללא הצלחה... "מה זאת אומרת לא
מוכנה?!?! אין דבר כזה!!!" מיכל הבינה שיניב לא יבין אותה
בקרוב אז היא אמרה
"טוב. אז אני לא רוצה! עכשיו אתה מרוצה?"
"כן. עכשיו אני יודע שאת לא אוהבת אותי מספיק. עכשיו אני יודע
שאהבה שלי חזקה יותר ואני כבר לא כל כך בטוח שאנחנו צריכים
להיות ביחד." דמעות עלו בעינייה של מיכל. היא הרגישה כאילו
גרונה נקרע ואבן ענקית, לא, סלע מונח לה על הלב. "מה? אתה
תעזוב אותי רק בגלל שאני לא מוכנה לשכב איתך?" "אני לא בטוח
שאני יעזוב אותך אבל אני לא בטוח שאני רוצה להשאר עם ילדה כמוך
שלא יכולה להרגיש אהבה אמיתית. אני יכול להיות עם מישהי שתאהב
אותי באמת."


לאהבה אמיתית - חלק ב' ---- http://stage.co.il/Stories/224586