מיכאל ימיני / שירה נוכרית |
אני מתעורר
ויוצא אל המרפסת
לנשום
בחצר האחורית
לי שם מחכה
בכבודו ובעצמו
מר שטן
הוא מנגן לי בגיטרה
ושר בקול צרוד
חצי שיכור חצי שבור
הוא בוכה ומתחנן
שאתן לו את נשמתי
אני משתעל מהאוויר
שלא נשמתי כבר כמה חודשים
ואז אני מקיא אליו
את נשמתי המשתנקת
אין לי צורך בה יותר
ואם הוא מבקש אז למה לא...
מאז אני כותב
בדם על עור של צבי
את שירי הימיים
וזורם בעורקים
בתוך ביתי החשוך
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|