בין ישימון לתעתוע
רק מעיין שוצף של כאב
יוכל לשטוף את שטף
הגעגוע שלי
אלייך.
חזור, גע בי , אל תלך, אל תירא מפני
שנים של געגוע, תעתוע ,נענוע ....
עצבים מתחילה להבין
שאתה הכל בשבילי , היחיד בעולם ,
אפילו החול שעל הארץ
לא יספיק לחכך את הנגיעות שלך על עורי .
אפילו המים הצלולים והנקיים ביותר
לא יצליחו לנקות ולהוריד
את שאריות ידייך המחוספסות
שליטפו את ארובות עייני .
גופי ונשמתי יישרפו לעייני כולם
ואני עוד יצעק ואכאב אותך ואלייך
אתפורר לכל סדק
עלי האדמה היבשה
ורק כך הרוח תישא אותי אלייך
ותתהדר באפרי
ללא ידיעתך התמה . |
