הייתי קטן, מופנם.
גדלתי בשדה תירס מוכה שמש.
ילדות של עלים ירוקים וסיבים לבנים,
נוחות, חיבוקים של אמא.
אולם תמיד הידיעה ניקרה בראשי הצהוב
ההבנה כי אאלץ לעזוב בבוא יום
כדי שעוד גרעינים יגדלו בשדה מוכה שמש
להלחם על הקיום המובן מאליו
שמותנה לפתע בתנאי
כאשר הסתם זוכה לתכלית
והגבולות מטשטשים אל מול המטרה
והנה בא יומי-
להתפוצץ בסיר עם חמאה.
היו שלום אחיי ואחיותיי, שלום לתמיד
אשוב לשדה שלי כקדוש- שאהיד. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.