לאסוף את הכל לתוך שק גדול ולסוע לים. בדרך הרסיסים ירעישו
באוזני. אני אעלה חיוך על פני ואבין שבקרוב הכל יגמר.
הכל חשוך כאן, מסביבי רק שקט. בים אין גלים עכשיו. יופי, זה
פועל לטובתי, הנזקים ישאו עצמם על פני הים ויטבעו הרחק ממני
ואני אביט בם נעלמים ממני ומתרחקים לאט לאט.
בשקט הזה על החוף אני אשאר קפואה. והשמש תזרח ואלפי אנשים
יתרחצו בים בין אלפי רסיסי שיהיו מפוזרים שם. אני אעצום את
עיני ואשכב על החול הרך ובידי ישאר שק פרום וריק, ריק מתוכן.
לי זה כבר לא משנה, העיקר שהכאבים כבר לא פה יותר.