כבר כמה ימים שלא התנגשתי בך חזותית
שהתחלתי להאמין מחדש
שהנה נמלטתי מ
החור השחור הזה
מושך אותי בעבותות
בלתי נראים
אל מרכזו -
שם, מונחת
צלמית שלך, שוכב,
על המיטה שלי, מיוסר,
מביט בחלון
מעבר לקורת העץ
מעבר למציאות
מעבר לאלוהים
וחוזר
באבחה
אליי
אל שקע הצוואר
להניח שם את כל הצער.
בשנייה שבה חלפו היום עיניי על דמותך
(תמיד ראשונה להבחין בך, גם בין רבים אחרים,
זה לא קשור לחוש הראייה)
איבדתי את האמונה.
התנגשות חזותית
עם החור השחור שלי.
המאבק בכוחות האיתנים
הותיר אותי בחוסר כל.
ניצבת לפניך
כמו בתמונה
ללא כסות.
טול.

(31.03.2003)