הערב מתמתח כחוט הטלפון: מנגד
נשמעות הפעימות הקצובות המרגיעות בקביעותן: אינך בבית.
ואני הייתי יוצא לרחוב, והייתי מתפרם והולך.

גם הבגדים נפרמים, כמו עור: גם הם מתיישנים, תחתם
נחשפות חלקות ירח. חתולים
היו משחקים בזיכרון שלנו לו יכלו, מצטנפים
כמו שאת, ידיים בכיסים, נבוכה למשמע יופייך

לו היית באה אלי עירומת-זהות, ובידך
לוח מחורר, היינו משחקים
ברקמה: מוטוריקה עדינה כל הלילה. כעת:

גם הזיכרון נפרם, משהו
מסיט את תשומת הלב מההרהור: אין אלו אלא
הצפצופים הקצובים המהירים, עדות ברורה
לקוצר רוחו של הטלפון, הממאן להמתין לך