באגדה שלי לא יהיה שום דבר שלא מגדר הרגיל, לא משהו שהוא מיוחד
עד כדי כך שתבואו ותגידו: "היי, זה חדש". ככה זה לא עובד. גם
בחיים תמיד מחפשים ריגושים ותמיד מגיעים אל הספה. יש כאלה
שמגיעים לבד ויש כאלה שמביאים חברים ויש כאלה שמביאים מישהו או
מישהו, מישהו לאהוב או סתם לשעשע. יש כאלה שאוכלים שם ויש כאלה
סתם יושבים ורואים טלנובלה מצחיקה שאיכשהו מישהו תמיד בוכה בה
כי זה כתוב בתסריט. אפילו אם אין תסריט, זה כתוב איפשהו,
בטוח.
אז יש נסיך ולנסיך קוראים מאיר ולנסיכה קוראים מירית, וזה סתם
יצא לא בכוונה שהשמות שלהם כל כך דומים כי יש כזה דבר בחיים
שנקרא "מקריות" ולא הכול מסתכם בשנינות שכזאת שיכולים לנתח
בשיעור ספרות או בקורס משעמם וגורם לפיהוק באוניברסיטה הרחק
הרחק בתל אביב. או במקום אחר, אין לנו משהו מיוחד עם המרכז
והסביבה.
אוקיי, נמשיך. הנסיך מאיר, שלפי הסטייל הגדול של האגדות היה
לבוש בדברים מוזרים כמו בגדים שעשויים מוילונות אדומים מקטיפה
או משהו דומה, היה יושב כל יום בבית והיה בוכה על כמה רע לו.
וכל מי שעוקב בינתיים יכול לראות עד כמה זה לא שגרתי. אז הוא
היה אומלל וסביר להניח שהוא היה מאונן עם עצמו כל יום לפני
השינה כדי להשכיח את הפחד, היגון העמוק וכמובן את הבדידות.
המלכה הרעה, מלכה, (שימו לב עדיין לשגרתיות) קינאה עמוקות
במאיר מכיוון שהוא עמד לרשת את כל הכסף שאבא שלו, המלך אפי,
הוריש לו אחרי שהוא מת וכמובן שהוא יקבל אחרי שהוא יהיה בן 21.
אבל מאיר היה בן 18, עדיין בפריחה המינית שלו ומלכה, האם
החורגת, שעדיין נראתה טוב לגילה המתקדם, הייתה מדוכאת כי לא
באה לסיפוק כבר כמה שנים, בגלל מותו המצער של אפי, אבל לצערה,
אפילו כשהוא היה חי, היא לא קיבלה ממנו כל כך.
יום אחד, כשלא היה כל כך חם, מאיר יצא לטיול לבוש בחליפה
האדומה המפתה שלו ויצא אל העיר. אך כמו כל בני המלוכה, הלך
לאיבוד. במקרה (ושימו לב למקריות), יצאה הנסיכה מירית, שהייתה
טיפה גברית, אבל חלק אהבו את זה, כי יש יותר לאהוב, גם בדרכה
אל העיר בטיול , (כמובן שזה נחשב טיול אפילו אם היא הולכת
לקנות נשק חם באיזו חנות בעיר) ועזרה לו למצוא את הדרך הביתה.
מכיוון שהארמון של מירי (מותר לי, כי אני מספרת את הסיפור) היה
בדיוק בדרך ואין לה הרבה מה לעשות בחיים חוץ מללכת למטווח
המלכותי. אז הם הגיעו ומאיר אמר לה ביי והיא הרכינה את הראש
שלו לנשיקה. נשיקה עמוקה עם משמעות. מאיר נלחץ ונכנס פנימה.
אפילו לא אמר להתראות.
מתישהו בלילה, בערך בשעה שבדרך כלל הוא עושה את מה שהוא עושה
(נו, הבנתם את הנקודה) אז הוא לא חשב על הבנות הרגילות
במגזינים שאין לו סיכוי איתן אלא על מירית, שאפילו לא ידע את
השם שלה, אלא רק ידע שהיא נורא נורא אוהבת חניקות (מאיך שהיא
חסמה לו את קנה הנשימה בשתי שניות).
אז נחזור לסיפור.
מלכה, המלכה הרעה ניסתה לפתות את מאיר מתישהו לפני השינה כדי
לספק את יצרה וגם כדי לגרום לו קצת לצאת מהחדר. אז הוא אמר
שהוא רגיש ולא ממש מתחשק לו ואפילו אמר שיש לו כאב ראש. ומלכה
לקחה את זה נורא קשה. אז מלכה נעלה אותו בחדר ולא נתנה לו
לצאת. בגלל שיש לו בחדר במילא שירותים, הסבל לא היה כל כך קשה
אבל עדיין, לאכול שאריות של חטיפי שוקולד, זה קצת מתוק מדי וגם
גורם לעצירות. אז הוא ניסה לצאת ומלכה, שכבר כל הקטע הזה גרם
לה לרצות אותו נורא, אפילו שהוא לא משהו והשם שלו מזכיר
קונוטציה של רוצח סדרתי ממוצא מזרחי. אז היא נכנסה לחדר שלו,
נתנה לו משהו בתה שיסמם אותו טוב ושלחה רוצח שיהרוג אותו
איפשהו מחוץ לארמון. אבל הרוצח חשק במאיר, גם בגלל היופי
המעורב שלו והעור בצבע מוקה עשיר ולכן ריחם עליו ושלח אותו
לחופשי. מאיר היה חופשי, אבל עצוב נורא והוא גם השאיר את המוס
שלו בארמון. אז הוא התחיל לטייל ואז הוא הגיע לבית עם מלא
גמדות. אוקיי, שבע גמדות. והן לא היו ממש מסופקות מהחיים וכל
החיים שלהן לא ראו גבר אלא בילו את כל הזמן הפנוי בתצלומי זימה
של גברים בעיר הגדולה. מאיר היה רענון. אבל הן לא היו לטעמו.
מה אני אגיד, מאיר שלנו היה רגיש ושמר את עצמו לאישה הנכונה.
בינתיים, בחצי השני של העיר, בארמון של מירי, מירי שוב נעלה את
עצמה בחדר עם החבר הנוכחי שלה והם התחילו להתחרמן על הספה. הוא
קצת ליטף, קצת נישק, אבל מ' הייתה קצת יותר אגרסיבית מהרצוי
והשאירה לו המון סימנים, שגרמו לו לצאת בצעקות מהחדר. כנראה
שהם היו במקומות לא הכי נוחים בעולם. אז מירי שלנו נשארה בלי
חבר ואז היא התחילה לחשוב על מאיר, אבל היא לא ידעה איפה הוא.
ומה איתו. אז היא הלכה לטייל, למצוא לה קורבן חדש, כדי שתוכל
לספק את עצמה (הנשים קצת דומיננטיות פה), כי כל האביזרים היו
עשויים מעץ וגרמו לשפשפת עמוקה באזורים לא מחמיאים.
בינתיים בארמון, מלכה שמעה על רכילות מעניינת בארמון על הנסיך
ואיך שהוא לא מת עדיין בגלל הרוצח עם הנטיות. אם זה ככה, חשבה
לעצמה, לא תוכל לקבל את הירושה ואז לא תוכל לקנות לעצמה נער
שעשועים חדש. האם לעד לא אגיע לאורגזמה? שאלה את עצמה. והחליטה
לטפל בבעיה. מלכה התגנבה לבית של הגמדות, מתוך אינסטינקט וגם
בגלל החבילות הריקות של המקופלת שהיו לאורך המסלול,  היא
התחפשה (שמה פיאה בלונדינית) והציעה לו מנוי לעיתון יומי שעשוי
מדיו רעילה. הוא לא היה מעוניין, אבל לקח עותק אחד שעשוי
מהדיו. הוא קצת הופתע שהדף השני היה ריק, אבל כבר היה מאוחר
מדי. הוא התמוטט והגמדות היו צריכות לנקות מסביבו. עד שהן קלטו
שהוא לא עובד עליהן עברו בערך 4 שעות. אז הן קברו אותו בארון
זכוכית מעוצב שקיבלו מתישהו בעבר, שלא התאים להן מבחינת הגובה
אז הן שמרו אותו בחצר. שמו את מאיר מונח בנעימות על יד חרציות
עם חרקים ודשא, כי זה מה שהיה.
מירי הלכה לטייל והגיעה במקרה (כן כן, במקרה) לאותו מקום שהן
עמדו לשים את מאיר הקטן, שלא כמו שאר הגברים שלא הכירו, לא רצה
בכלל שירותים, בתוך האדמה הלחה. היא זיהתה, רצה, והסתכלה בזמן
שהן הורידו אותו למטה עם מנוף מאולתר. אז היא התערבה פתאום
"תנו לי לנסות משהו", אמרה, ואז הרימה אותו במשיכה אחת למעלה.
"תנו לי להיפרד כמו שצריך". ואז היא נישקה אותו והגריז
מהאוברול שלה נמרח על כל החליפה האדומה (כן כן, הוא לבש את
אותה חליפה כל הזמן הזה) ואז הוא התעורר. "אלוהים, זהו, זה מה
שהוא היה צריך! גריז!" מירי התכווצה פתאום ונישקה אותו יותר
חזק, כי זה הרבה יותר טוב מלנשק גוויה וגם הרבה יותר מעורר.
"באמת רציתי לשאול איך קוראים לך", מאיר שאל פתאום. "אתה יכול
לקרוא לי מירי", היא חייכה, החזיקה אותו בזרועותיה ואמרה
"עכשיו אתה תצטרך לעשות משהו בשבילי", חייכה חיוך מתכנן וממזרי
ומאיר, התמים והמאונן כל כך שמח שהוא לא יצטרך לעשות ביד
יותר.
ומה קרה אחר כך? אה, כן. בתוליו של מאיר בותקו עוד באותו ערב
במושב האחורי של המרכבה. מירי נשכה קצת אבל הוא נראה מרוצה.
אחר כך היא איבדה קצת עניין אבל הוא המשיך להתקשר באמצעות יוני
דואר. שלוש שנים אחר כך הוא קיבל את הכסף ובתור תודה, הוא נתן
למירי טיפ, אפילו שהוא חשב שהיא מזייפת כל הזמן.
מלכה הועמדה לדין בעוון ניסיון לרצח אבל שוחררה מחוסר ראיות
(וגם חוסר עניין לציבור), המשיכה לגור בארמון בעקבות גילוי
צוואה חדשה של אפי ועדיין לא מצאה אף אחד שיוכל לגרום לה
לגמור.


נכתב כאקט של מחאה.
(לא סיפור אמיתי) :)