הרגשה של קיץ באוויר.
למרות שעדיין מעין חורף,
ולפני כמה ימים
עוד סערו הרוחות,
עוד ירדו הגשמים.

תחושת הרטיבות
על כתפיי וגבי,
הריח הזה
של קור החום
המצטנן סביבי,
ובגדים קצרצרים,
וזכרונות של נעורים
שלא מזמן היו
וכבר כל כך מהר,
אינם.

ואנשים שאיתם
חוויתי
ובגללם
בכיתי
ובזכותם
חייתי.
שהיו,
ואינם
וישנם עדיין,
ולא איתי באמת,
רק נמצאים בעולם.

כל כך הרבה קיץ.
וקיצים שהיו,
ומעניין איך יהיה
הקיץ הזה,
הראשון, השונה מקודמיו.
הלוואי והיה כקודמיו.
ואולי מוטב שאינו.

הרגשה של קיץ באוויר.
כל כך הרבה מאד
קיץ.
דחף מוזר ורענן,
שלא כל הזמן להיות בתנועה,
שלא במודע
לרצות לגלות
מה הרגע מביא.
והרוח שחולפת
עמוק,
אך בעצם כל כך קרוב
לפני השטח,
בגוף.
מפזרת את החלקיקים
התלויים באוויר,
מאווררת אותם.

הקיץ כבר כאן.
משאיר אותי
חסרת
אוויר.