ערפל כבד שורר בחוץ. כל כך סמיך, כעשן לבן, עד שלא ניתן לראות
לאחר מטרים ספורים. הצבעים דהויים, אפרוריות מעורבבת בכל, יחד
עם השחור והלבן השולטים באופן בולט בקומפוזיציה.
הכל שקט. דומם. דממת קודש, כמעט. נדמה שאפילו הרוח אינה נושבת,
על מנת שלא להפר את האמביאנס. גם אני מהלכת בשקט, עד כי לא
שומעים את צעדיי הנבלעים במדרכה, בכדי שלא לשנות את מהלך
הדברים היפים הללו, שמתרחשים סביבי.
כל כך יפה מה שהטבע מסוגל לחולל. הלילה, קסום מטבעו. חשוך,
אפל, מתגלגל ורועם, כצליל גיטרת בס המנסרת ורועמת במורד לחן.
הערפילים הופכים את לילה זה ללילה מתוך סרט. נדמה כי גם נהג
המונית קשה הליל חש זאת. זורק בקשר, לחבר במונית אחרת, משהו על
ישו.
תל-אביב עוד יותר מדהימה, מערפלת חושים, מעוררת דמיון פורה;
מיסטית, כמעט. יצורי לילה כמותי חיים כאן, ניזונים מעושר לילי
שכזה. נדמה שכל דבר שייצא תחת ידיי כעת, יהיה קסום. גאוני
אולי.
המונית מרחפת, אין שומעים את הימהום מנועה או את רחש גלגליה.
מפלסת דרכה בינות לאוורירים. הכל דחוס, ממגנט, חשמל זורם שחייב
להתפרק, במקום כלשהו. עוד מעט, פיצוץ של מתח יתרחש...
מישהו אמר דיוויד לינץ'? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.