מאיה אילת / תובנה |
צלולי-הדעת המוחלטים שבינינו.
שפה אילמת.
מבט מדבר
כספר ארוך.
נגיעה מקרית
ששורפת את העור.
ויברציות באוויר,
חותכות בחושך
קו חרוט מאיר.
הפתיל ניצת,
החבל הולך ונשרף.
עד שיגמר
בקול פיצוץ אדיר
או יכבה
בקול ענות חלושה;
יבבה-אנחה
הגוועת ללחישה.
אחד ועוד אחת זה גדול משניים,
כי זה אני, אתה,
וגם אני ואתה.
זו תובנתי
עתה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|