הם מסתדרים נפלא הבנים. אורי הציע עזרה עם האוהל. אבל כשהאחרים
באו מלאי אנרגיה עם כל הציוד, הוא נסוג באלגנטיות, נעץ מבט
באפור, שלח אלי מבט מתנצל ואמר כוס אמק הגשם הזה. פרצתי בצחוק
ומעכתי אותו, את הילד המגודל הזה, שהגיע אלינו לביקור. הוא אמר
שמזל שאמא שלו לא באה איתו כי היא כבר הייתה מיישרת לו את
הצורה. מעכתי אותו עוד קצת ואמרתי שדווקא חבל שהיא לא כאן.
הילדים הקימו את האוהל בדקה, עיוורים למטר ולצינה. הם פרשו
בתוכו את שקי השינה שלהם על מזרונים דקים ופנו להכין את המרתף
למסיבה. כשהכל היה מוכן הם חיכו רחוצים, מסורקים ובעיניים
בורקות לבנות. לפי הרעש הגדול נראה היה שהשימחה גדולה. עוד שנת
לימודים עברה ואתה משאיר אותי להגיד בפעם המאה, שהעסקים פורחים
ולכן אתה לא כאן. אלוהים יודע מה הם חושבים אבל לי כבר לא
אכפת. עוד מספר חודשים נעבור גם מכאן. בהתחלה ישבתי במטבח
וקראתי שמלאכיה נרדמו כולם על כוס קפה, שמנע ממני שינה. אורי
נכנס כדי להכין פופקורן במיקרו ושאל אם מיכלי תצטרף למסיבה.
התיחסתי לעובדה, שמיכלי ניתפסת עבור החבורה כאחות הקטנה. אחות
קטנה הוא שאל בפליאה ואני שקצת נבהלתי מהנצנוץ בעיניו אישרתי
שהיא קטנה. הוא חזר למרתף. לבשתי מעיל ויצאתי לגינה. הרעש נישא
ממעמקי האדמה והפך בהדרגה למשהו יותר רך. זיהיתי את מדרגות לגן
עדן. היית מאמין שהילדים של היום מכירים את השיר הזה?! אתה
חושב שהוא צמוד שם לאיזו אחת?! יש מישהו בעולם שלא מתגפף, כשגן
עדן משתפך בחלל?! הירח הגיח מדי פעם. האם אתה בחוץ? כמו שאני
מכירה אותך אתה ודאי מקווה, שהעננים יבלעו אותו או אותך. לא,
אתה ודאי במיטה רכה, מכוסה בפוך. היית אמור לחזור היום. משהו
הסתבך אז זה יהיה כנראה מחר. אל תדאג, גם אני לא אוהבת דביקות
אבל אני כן אומר שהירך שלך חסרה לי, כשאני ישנה על הצד. בשבוע
שעבר תלינו מטרות בין העצים וירינו ברובה אויר. המקבץ שלי היה
טוב יותר משלך. היית משועשע. היית צריך אחת עדינה, שזקוקה מדי
פעם לתרופה ואולי גם מאבדת את ההכרה. מישהי מהמאה שלפני שעברה.
כשאני מעלה את זה לפעמים, אתה מביט בי בפליאה, שואל מה לדעתי
כל כך מלהיב  בדבר שברירי. הבוקר, ככה סביב הזריחה, שמעתי משהו
מהלך על הגג. כשתחזור, תבדוק אם יש שם איזו חיה.