בשבילי תמיד תהיי הילדה הכי יפה בגן.
אני זוכר שראיתי אותך בפעם הראשונה, נכנסת בצעד הססני לחדר
ואני הייתי בפינה, מסתכל אליך כיצד את עומדת גאה ליד הדלת
ולאחר מכן מתקרבת אלי בעינים נוצצות והחיוך שלך היה יותר זוהר
מהשמש עצמה. ברגע זה ידעתי שאני אוהב אותך לנצח.
זכיתי לראות כיצד את גודלת והופכת מילדה לאישה צעירה וכעת את
שוב עומדת ליד הדלת, עיניך רטובות, הנה את מרימה את התיק ועוד
שנייה תהיי רק זכרון.
פעמים רבות הייתי שם בשבילך. היית מגיעה הביתה עייפה ועצובה
וישר היית באה אלי, נשענת אליי, בוכה.
אך למרות אהבתי הרבה את היית באה והולכת, היו תקופות שהייתי
יושב ומחכה לך ימים כלילות שתשובי אלי, אך כשהיית חוזרת תמיד
היית דואגת ומטפלת, עוזרת ומרגיעה כאשר הרגשתי שבור והרוס ללא
תקווה, הופכת אותי שוב לשלם.
והיו תקופות שהיית מבלה איתי כל יום, מתרפקת אלי - את היית כל
עולמי.
הנה סגרת את הדלת ונעלמת ואני יודע שלא תשובי לעולם.
והרי מה בעצם הייתיבשבילך ומעולם לא ראית אותי באמת - סך הכל
כסא נדנדה.