את יושבת, בכיתה, במקומך הקבוע
אתה יושב, בכיתה, כל פעם ליד מישהו אחר, פעם בן פעם בת.
את, לא יודעת לאן להסתכל, עליו או על מישהו אחר
אתה, אולי לפעמים שולח לה מבט, אבל מחביא אותו מיד.
את חושבת שבו את אולי מאוהבת, אבל את כה מבולבלת.
אתה, יודע שאותך היא אוהבת אבל לא יודע שזה כבר נגמר, עבר.
את מסתכלת מסביב ומניחה עליו מבט, מסתכלת עליו כאילו בטעות.
אתה מסתכל עליה בחזרה, רוצה לבלבלה, אבל באמת אכפת לך?
את לא יודעת מה לעשות, רוצה את שהוא ידע את האמת.
אתה מתייחס אליה בזלזול, האם זה מה שמגיע לה על אהבתה שכבר
חלפה?
את יודעת שזה כבר לא משנה, שאותך הוא לא רצה ולא ירצה.
אתה אולי קצת מבולבל אבל... זה לא סיבה להתעלם מהנערה שאותך כל
כך אהבה.
את יודעת, יודעת שאותו את לא אוהבת, בגלל יחסו, כמו ששמך הוא
ברקת
אתה חושב שתמיד אותך היא תאהב, כמעט בטוח בכך. אתה חוזר על זה
בראשך. ברקת אוהבת את רון.