כולם יודעים שזהו, אנחנו עוברים כיתה, מתחילים כיתה י'. שנה
עשירית שאנו לומדים. נשמע המון לא? אבל חלף במהירות הבזק, חלף
עם הרוח.
אנחנו עולים כיתה. חלקנו עוזבים וחלקנו נשארים. אבל מה טוב
בזה? אם הדגש פה הוא על העובדה שאנחנו נפרדים. כל אחד הולך
לכיתה אחרת. כולם מחכים לחופש הגדול אבל הם שוכחים לרגע שזהו,
זה הסוף. שנה הבאה הם לא יהיו באותה כיתה, עם אותם החברים.
העליה לכיתה י' מפרידה בין חברות הכי טובות. הזוג הכי מושלם.
הורס את כל מה שבנינו במשך שלוש שנים שבהם אנו מכירים.
שנה הבאה נראה אחד את השני במסדרון, נזרוק "היי" אחד לשני,
אולי "מה קורה?" פה ושם וזהו.
ישנם אנשים שחושבים שהם יוכלו להמשיך כמו קודם אבל הם
מדמיינים! יהיו חברים חדשים. מי ירוץ לחפש את החבר הקודם כשיש
לו חבר חדש איתו בכיתה שתמיד שם ולצידו?
אז הנה הצעה שטובה מכל חופש גדול. לפני ההברזה מהשיעורים
האחרונים שבהם כבר לא ממש לומדים, תחשבו שנייה על זה שאלה
הימים האחרונים שלכם ככיתה. שבהם כולם יחד. אותם הפרצופים
שראית כל יום במשך שלוש שנים.
אבל זאת המציאות, הלימודים נגמרים ואנחנו נפרדים.