יעל ויק / הטבלה לילית |
בדמעותינו, בזיעת הלילה.
את ואני, אנחנו משתוקקות,
כבר לא יודעות איך לנווט את כל מה שמצטבר בנו,
שתי בליטות בים מנסות להרים את עצמנו מעלה.
אני כבר יודעת מה יקרה בסוף, אנחנו לא נדע יותר איך להתרומם
מעלה לבד
כבר לא תהיה תנופה
אפילו הירח כבר יעלם מבעד לעננים
אבל טירופו עדיין יהדהד
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|