התעוררתי. נשמתי עמוק, החדר היה חשוך. לקח לי כמה שניות להיזכר
איפה אני נמצאת. בטוח לא הייתי בבית שלי. בשעות האלה אף פעם
אין שקט בבית שלי. התהפכתי במיטה. אור המחשב סינור אותי.
"סורי, הערתי אותך?", גיא לחש לי. אהבתי שהוא לוחש. חייכתי
אליו, תוהה עם הוא בכלל רואה אותי מחייכת. "מה השעה?", שאלתי
אותו. הוא הציץ במחשב, "3 בלילה". ישנתי 6 שעות בדיוק. כבר
3ימים שלא ישנתי בגלל האחים שלי שכל יום באים להתנחל אצלם
חברים וגם ההורים שלי בקושי ישנים הם חוזרים הביתה לפנות בוקר
מהעבודה ישנים כמה שעות ויוצאים שוב. בבית שלי אין דבר כזה
לישון. במיוחד לא בחופש הגדול כי אז אף אחד לא שם. אז לכן אני
בדרך כלל הולכת לישון אצל חברים שלי. או יותר נכון מגיעה אליהם
נשכבת על המיטה הנוחה שלהם ונרדמת. בדרך כלל הייתי הולכת לגיא
כי הוא גר הכי קרוב אליי: מעליי. הייתי עדיין עייפה אבל לא היה
נעים לי לתפוס לו את המיטה.
אז התיישבתי, "אתה רוצה שאני אלך הביתה כדי שתוכל ללכת
לישון?". הוא התחיל לצחוק, "ממש לא, הדר. את לא הולכת לשום
מקום, כבר לא ישנת 3 ימים!". "מה אתך?", היססתי. הוא כיבה את
צג המחשב, אור הירח העיר את החדר במקצת. הוא ניגש למיטה, "זוזי
קצת". נשמתי בכבדות, "אתה גם הולך לישון?". "כן, למה יש
בעיה?", הוא התיישב לידי על המיטה. "לא", מלמלתי וזזתי במקצת.
מתהפכת ונצמדת לקיר. הוא התכסה בשמיכה שלו וגם כיסה אותי כמו
כל פעם שהייתי ישנה אצלו. אבל הפעם זה היה שונה. נאנחתי, כבר
כמה זמן אני מאוהבת בו? מאז כיתה יוד. שנתיים ככה. איזה חצי
שנה הסתרתי ממנו את מה שאני מרגישה עד שפעם אחת הוא חיבק אותי
והיה ממש קרוב אליי אז נשקתי אותו. זה היה פשוט נורא. ניסיתי
לברוח ממנו אבל הוא לא נתן לי. הוא הכריח אותי לספר מה עובר
עליי וידעתי שאין שום סיכוי שהוא אוהב אותי כמו שאני אוהבת
אותו. בכיתי קצת הוא חיבק אותי והרגיע אותי. אחרי אותו יום לא
דברנו על זה יותר. עד היום אני לא יודעת אם הוא יודע שאני
עדיין אוהבת אותו. ועכשיו, גם יש לו חברה. הוא הכיר אותה דרך
חבר שלו. הם כבר חודש ביחד. ראיתי אותם כבר כמה פעמיים
מסתובבים בשכונה. למזלי גיא לא ראה אותי אז לא יצא לי לפגוש
אותה פנים מול פנים. למזלי הרב. הייתי מתה עם הייתי רואה איך
הוא נוגע בה ואיך היא בו. הייתי אוכלת את הלב. כמו שאני בערך
אוכלת עכשיו את הלב ויודעת שאני לא יכולה לגעת בו. ובכלל אסור
לי להיות איתו עכשיו. לישון איתו באותה מיטה. להריח את הריח
שלו מפוזר בחדר. להריח את השמיכה שלו שנדבק בה הריח שלו.
להרגיש אותו נושם לידי. ולרצות אותו כל כך. כל זה פשוט אסור.
"הדר?", גיא לחש. כבר הזכרתי את זה שאני אוהבת שהוא לוחש?
"מה?", לחשתי בחזרה. הוא העביר את היד שלו מהכתף שלי עד למרפק.
זה העביר בי צמרמורת. לא הייתי מסוגלת לנשום. למה הוא עושה את
אותם דברים? מספיק אני משתגעת מזה שאני שוכבת לידו באותה מיטה.
הוא התקרב אליי והניח את פיו בשערי מנשק את ראשי ומריח את
שערי, "לילה טוב". "לילה טוב", בקושי הצלחתי לבטא את אותן
מילים. הוא הניח את פיו על כתפי וחיבק אותי מאחור, עוטף אותי
בזרעותיו, מצמיד את גופי לגופו. הוא גיחך, "אני אוהב אותך, את
יודעת?". ואני רק חשבתי, לא כמו שאני אוהבת אותך. "אני יודעת",
אמרתי ועצמתי את עיניי.
כשהתעוררתי כבר לא הייתי עם הפנים לקיר. הייתי עם הפנים אליו.
הייתי רגילה להתעורר ככה שישנתי אצלו. אבל היה לי קשה לנשום,
ידו הייתה על מותני והיינו קרובים אחד אל השני. אור השמש האיר
עליו והוא היה כל כך יפה. שערו השטני נראה בהיר יותר ופניו
זהרו. העברתי את קצות אצבעותיי על פניו. ואז התקרבתי אליו
ונשקתי לשפתיו בעדינות. גיא התעורר והביט בי. ידעתי שזה אסור,
ידעתי שאני לא צריכה לעשות את זה. אבל כל כך רציתי את זה. אז
נשקתי אותו שוב וכמובן שגיא היה ישנוני מדי כדי לעצור בעדי או
יותר מדי נחמד ומתחשב.
זה לא הדבר הכי חכם לעשות כאשר החברה שלך מחליטה לקפוץ לביקור
ומוצאת אותך עם מישהי במיטה שלך, מתנשק איתה. ובעצם לא יודעת
שהיא זאת שהתחילה איתך, שהיא אשמה בכל. ושאתם עכשיו כבר לא
ביחד בגלל הידידה הזאת שלך, שעכשיו אפילו שעברה כבר חצי שנה
אתה עדיין לא מדבר איתה, עם החברה הכי טובה שלך.
ואני מאז לא זכיתי לישון איתו באותה מיטה.