02/12/2002

איך אני נותנת לזה לקרות? איך? כל פעם מחדש אני גורמת לעצמי
להתאכזב מחדש. כל פעם! למה זה קורה? למה אני לא יכולה לדעת מתי
זה אמיתי ומתי לא? למה אני לא מבדילה??? כל כך קרוב ועדיין כל
כך רחוק, מחכה כל כך הרבה ותמיד זה נהרס ברגע האחרון. למה? למה
דווקא לי? זה בגללי? אולי זה באמת אני, אולי זה משהו שקורה כי
אני גורמת לו לקרות. אולי זה לא בגלל אחרים. כן. זו אני. תמיד
רק אני. אשמה בכל. תמיד. ותמיד מצטערים ואמרים סליחות אבל זה
עוזר? זה מפצה על האכזבה? זה מפצה על הבושה של העובדה שחושבים
שאתה שקרן? שתמיד אתה מבטיח ותמיד זה נהרס? האם זה באמת
הגיוני? האם זה באמת הגיוני שכל פעם זה נהרס מסיבה אחרת? ואולי
מאותה סיבה? אתה. אתה תמיד הסיבה. אני ליתר דיוק. תמיד אני.
אין לדברים שום משמעות חוץ מזו שאתה נותן להם. שום משמעות חוץ
מזו שאתה נותן להם. חוץ מזו שאתה נותן להם. אז אל תיתן להם
ודי.